העיירה שפעם היתה ביתך

אתה צועד ברחובות שלא השאירו לך דבר

קורא שלטים שלא הזמינו אותך להיכנס

אתה עומד מול דלתות נעולות

מאחוריהן בתים ערומים

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית

אחר כך גילית שאתה לא מכיר

רק פנים בלי אנשים

שמות בלי כתובות על הקירות, מה אתה יכול עכשיו לזכור

מאחורי הגדרות, אין שום דבר אמיתי

צעצועים מפורקים, ואורות חזקים שמהבהבים בלי סיבה

אתה מטפס אל הגבעה שבקצה

מרחוק, העולם נראה מרחק נגיעה, מקרוב, אתה לא שייך לכאן

זו העיירה שפעם האמנת שהיא הבית שלך

תבעט, תצרח

היא לא תקשיב

דלתות נעולות, בתים ערומים

איך מרגיש אדם שלא עזב אבל לא נמצא

אך מרגיש אדם שכל החיים חי באותו מקום

אבל אין לו מקום משלו

אין לו אנשים שיושיטו לו יד

כל כך הרבה בדידות, כל כך מעט זמן

אין סיפור מאחורי המילים

רק שתיקות ומחילות על חטאים גמורים

אתה צועד ברחובות שלא הזמינו אותך, איך זה מרגיש שם להיות לבד 

זו העיירה שהיא כבר לא שלך, למרות כל מה שאתה חושב

פועלים בחליפות

לאן שלא ניסע תמיד נהיה פועלים בחליפות

במדים בלויים, ג'ינסים משופשפים

עם מבט עצוב בעיניים,

מהתחושה שאף פעם לא נספיק , אין לנו זמן עכשיו לסגת

את כל מה שחטאנו, נהרות לא ינקו

אין סירה שתאסוף אותנו אל חוף מבטחים

את יודעת, לפני שנישרף

נרגיש את זה בעצמות , זה יזרום לנו בורידים

החטאים הם רשימה שלא נגמרת

דרך לא סלולה שלא עוברת בשום מקום

ואנחנו בסך הכל פועלים בלי ידיים

פועלים בלי עיניים, חסרי גוף ונשמה  

הולכים לישון בתחילת הלילה

נרדמים באמצע בלי כלום

כמו שורה בסרט שמגיעה לפני הכתוביות  

אין לנו סיכוי לדעת מה באמת עשה שם הגיבור

אנחנו פועלים בחליפות

פועלים במדים, בג'ינסים משופשפים  

את כל מה שחטאנו

נהרות לא ינקו

אין לנו חוף מבטחים

גם לא סלעים אליהם נוכל לשחות  

אנחנו רק פועלים בחליפות

מבקשים לחצות עוד היום בדרך אל הלילה 

גם כשאנחנו יושבים במשרד, אנחנו בסך הכל פועלים בחליפה 

ספרנו מילים

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא

כשהלכנו לישון

ידענו מה מותר ומה אסור לנו לומר

זה היה רגע יפה

לא יכולנו להרוס אותו

עבור שום דבר

כל כך קל להישרף, כל כך קשה להירגע

ערב שלם העברנו עם החטאים שלנו ביד

שילמנו עליהם, אז מה נותר לנו עכשיו?

בדידות גדולה מרגעים שלא באו

אחרים שלא ידענו להיכנס אליהם

את אומרת, אנחנו יפים וזהירים

עם משפטים מספרים גדולים

שכחנו את הסופרים

מה יהיה איתנו כשהכל יעבור

אני לא רוצה שתיסחפי בלי לדעת לאן

אנחנו נגיע כשכל זה ייגמר

מלבדך אין לי אף אחד להאמין בו

לאן את ממשיכה מכאן

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא,

עם כמה נשארנו בסוף

אני לא עונה, את לא מגיבה לשתיקות

שומע את עמיר וממשיך

מילה אחר מילה אני קולט

הזרם מתגבר

נזכר בחופים, איך המים היו מגיעים אלינו קרוב

לקחנו את הדברים שלנו והלכנו

עוד מעט, כמו אז

לא יראו אותנו יותר

ואת מתארת במילים קצרות עולם שלם שנעלם

ערב שלם ספרנו מילים בכוונה

לא לבזבז אותן לשווא

כשסיימנו לדבר

נשארו לנו רק משפטים לתת

אל תיסחפי אם את לא יודעת לאן אנחנו ממשיכים מכאן

על כתיבה מתכוננת

בפוסט של שבוע שעבר כתבתי על כתיבה אימפולסיבית, כזאת שנוצרת ברגע אחד, יושבים מול המסך, שופכים את המילים והנה לנו שיר. ציינתי שכתיבה של שירים בצורה כזו מגיעה מהבטן, היא שולפת מתוכנו את כל הזעם והכאב, ולא מפספסת שום נקודה. 

בפוסט הנוכחי, אעסוק בסוג השני של כתיבה, כתיבה מתוכננת, כתיבה שמגיעה מהראש או לכל הפחות משתפת אותו ביצירה. למי שלא קרא את הפוסט משבוע שעבר, ולפני שהוא ייגש לעשות זאת הנה הסבר קצר על כתיבה מתוכננת כפי שאני רואה אותה. מדובר בכתיבה שנוצרת ממשפטים שנכתבים בלי קשר ביניהם, מתוך רגע בחיים, חוויה או מחשבה. אחרי שנוצרים כמה משפטים, אני מתיישב ליד המקלדת וכותב את כל המשפטים , מחבר אותן בעזרת משפטים נוספים, עורך ומשנה את המשפטים המקוריים כך שיתאימו לרוח של השיר כפי שאני מעוניין להראות אותה. לבסוף כאשר יש שיר שלם, אני חוזר לתחילתו ומתחיל לערוך אותו על מנת שאוכל לפרסם אותו כטקסט שלם. 

כתיבה מתוכננת מתחשבת בטקסט שמולה ומחשבת איך אמורים לצאת המשפטים. היא בודקת חזרות, אלגוריות, מטאפורות ומושגים אחרים מעולם הספרות. המטרה שלה היא לגרום להבין את השיר, אם לא בקריאה ראשונה אז בשנייה או שלישית, לעיתים תוך במאמץ מחשבתי. להבדיל מכתיבה אימפולסיבית, יש כאן רעיון מסוים איך השיר אמור להיראות ומה הוא אמור להציג. בכתיבה אימפולסיבית יש רצון להוציא הכל החוצה. אם ההייתי מבקש צריך לעמוד על אחד ההבדלים בין שני סוגי הכתיבות בכל הקשור לרצון הזה, להוציא הכל החוצה, אז הייתי אומר שבכתיבה מתוכננת מדובר ברצון להוציא כאבים, סיוטים, טראומות שמבעבעים מתחת לפני השטח וצצים באותו רגע. לעומת זאת בכתיבה מתוכננת מדובר על מחשבה שנוצרת , ייתכן כתוצאה מסיוט או כאב אבל עדיין היא נוצרת ברגע מסוים בהווה, והמילים שמוציאות אותה החוצה נבנות בתהליך איטי ומסודר. זה נכון גם אם מדובר בשיר שנכתב מתוך מחשבה שאין בה שום קשר לטראומה , סיוט או כאב. 

יש לי לא מעט דוגמאות לכתיבה מתכוננת, אבל אני בוחר להתמקד בשירים מהתקופה האחרונה, גם בגלל שיותר קל לי לזכור אותם וגם בגלל שאין טעם לחזור יותר מדי לאחור. דוגמא אחת היא "מילים קצובות", השיר נכתב בזמן שקראתי את הביוגרפיה שכתבה סילבי מונס על לאונרד כהן (מומלץ מאוד), מחשבות שעלו בי בזמן הקריאה, הפכו למשפטים שכתבתי בזמן הקריאה. אחרי שהיו לי יותר מעשרה משפטים (אפשר לשים לב שמדובר בשיר מאוד ארוך יחסית), התיישבתי מול המסך והתחלתי לחבר אותם , הוספתי להם בתים , מחקתי , ערכתי ונוצר שיר. הרעיון היה לבטא את הרצון שלנו בחופש, דרך מילים, שירים, אפילו דרך ריקוד. כשידעתי שזה הרעיון, המילים שנוספו, עלו וירדו, נותבו למימוש הרעיון הזה. 

דוגמא אחרת, הוא השיר "הזדמנות שנייה" , הפעם זה היה קשור לצפייה בסדרת מתחת (הסמויה), שעסקה בסמים, שחיתות וכדומה. כשציפיתי בסדרה, שאלתי את עצמי מדי פרק, מה גורם לבן אדם לחשוב שמה שהחברה מגדירה כפשע הוא דווקא דבר טוב, ומתי אנחנו זכאים להזדמנות שנייה. כאן המשפטים שכתבתי בזמן הצפייה היו יכולים בקלות להישמע כמו המנון, דבר שלא פעם אני חרד ממנו, מצד שני כשאני כותב על אנשים שמחפשים הזדמנות שנייה לא יכולתי להתחמק מזה, לא לגמרי לפחות. המחשבה על בריחה, ייסורים, פרחים שנבלו. 

דוגמא אחרונה הוא השיר "דרך ימיי חיי הקצרים". השיר נכתב תחילה בשורות בודדות בזמן שביקרתי בחולון , עיר הולדתי, ועברתי בגינה ציבורית בה נהגנו לבלות בימי התיכון, ובחדר נעוריי בבית הוריי. תיארתי תחילה את המפגשים ולאחר מכן את התחושה. השיר נכתב תוך כדי הליכה בפועל, אך את תהליך הבנייה והעריכה עשיתי כבר מול המחשב. 

לפני שאסיים אני רוצה לציין, ששני סגנונות הכתיבה אהובים עלי ואין אחד טוב מהשני, לכל אחד יש גם חסרונות רבים, בכתיבה אימפולסיבית נוצרים לא פעם משפטים ילדותיים ומלאי חרטה, בכתיבה מתכוננת נוצרים לא פעם משפטים מלאי פאתוס מיותר. ובכל זאת, אלו סגנונות הכתיבה שיש לנו, וזה לא מעט.

על פרויקט מילות חיפוש

אחרוג ממנהגי הפעם ובמקום לכתוב על כתיבה אספר על פרויקט שלאחרונה סיימתי ועלה לאתר, פרויקט מילות חיפוש. אסביר בקצרה למה עשיתי אותו, איך וכיצד הוא משרת את הגולשים שנכנסים לאתר שלי. 

תחילה אציין, שהפרויקט בגדול הסתיים, אך בימים אלו אני עובד על סגירות אחרונות שלו, עניין של יום-יומיים עד שהוא יושלם לגמרי ולאחר מכן רק יהיה צורך בעדכונים בכל פעם שאעלה שיר או סיפור שיש בהם מילת חיפוש שמופיעה באתר. 

בקצרה על הפרויקט. הרעיון היה לקחת ביטויים שחוזרים על עצמם בשירים, סיפורים וטקסטים אחרים באתר, וליצור להם עמודים משלהם, שם יופיעו כל הטקסטים בהם הביטויים הנ"ל מופיעים. כך לגולש קל למצוא ולגלות טקסטים שונים. 

כאן אני מגיע להסבר למה עשיתי את זה, לפני שאסביר כיצד. הסיבה הראשונה היא שלצערי כרגע אין באתר מערכת חיפוש, עם הזמן אמורה להיות (זה לא תלוי בי אלא בחברה ממנה רכשתי את המערכת של האתר) אז אני מניח שמערכת ידנית עדיפה על אתר בלי מערכת חיפוש בכלל.  הסיבה השנייה, מאחר והרבה טקסטים מכילים ביטויים דומים, דוגמא, ים, אוטובוס, ואחרים, חשבתי שיהיה נכון ליצור עמודים שיכילו את כל הטקסטים שכוללים את אותם ביטויים. סיבה שלישית, הביטויים, לפחות בחלקם, אמורים לקדם את האתר כולו במנועי החיפוש השונים. 

בניית המערכת לא היתה פשוטה. היא התחלקה לשני חלקים, חלק אחד של 72 ביטויים ולאחר חודש עשיתי את החלק השני, 24 ביטויים. הרשימה של הביטויים נלקחה הן מהזיכרון והן ממעבר על טקסטים שונים. לאחר שיצרתי רשימה ארוכה של ביטויים, בחנתי כמה חיפושים יש לכל ביטוי בגוגל (ביטוי שלא זכה לחיפושים מצד גולשים, לא מופיע ברשימה) , רוב הביטויים גם זכו לבדיקה כמה פעמים הם מופיעים בטקסטים, יש מקרים בודדים בהם ביטוי מופיע רק פעם אחת אך החלטתי להשאיר אותם ברשימה. 

החלק הבא היה מעבר על כלל הטקסטים שמופיע באתר, הן באמצעות מערכת חיפוש של מערכת WINSOWS והן באופן רנדומאלי. המטרה ליצור אקסל בו לצד כל ביטוי מופיעים הטקסטים בהם הוא מופיע. באותו שלב גם יצרתי טבלה שמציינת אלו ביטויים מופיעים בכל טקסט. כך יכולתי בהמשך ליצור קשר בין הביטויים השונים וכן לפרסם בכל יצירה , רשימה של ביטויים שמופיעים בה. בשלב הזה יכולתי להתחיל בבניית העמודים לכל ביטוי. 

מה כולל עמוד ביטוי?

כל עמוד כולל שני חלקים, חלק טקסטואלי בו אני מסביר מה אני מרגיש כלפי הביטוי , לעיתים תוך כדי העלאת זיכרון ישן נושן מחיי ולעיתים משהו מהדמיון. 

החלק השני כולל שורה של קישורים, הראשון לעמודים הכלליים בו מופיע הביטוי, נגיד שירים, סיפורים, ביוגרפיה ועוד. לאחר מכן את הטקסטים בהם מופיע הביטוי, ולבסוף תגיות קשורות , ביטויים נוספים שנמצאים באותן יצירות בו הביטוי מופיע. בסוף יש כפתור חזרה לעמוד התגיות הכללי. 

בצורה הזאת, כל מי שנכנס לעמוד של ביטוי מסוים, נגיד זיכרונות או אלוהים, יכול למצוא את כל היצירות בהן הביטוי מופיע ואיזה עוד ביטויים מופיעים שם. 

החלק הבא בפרויקט היה לפנות לכל יצירה ולציין ברשימה נפרדת , אילו ביטויים מופיעים בה ולקשר לעמוד שלהם. 

העמודים היחידים בהם הרשימה לא מופיעה הם ביוגרפיה, בלוג, פורום וחדשות. ההסבר הוא טכני ונראות.  יצירות בהן אין ביטויים מתוך הרשימה, זה מצוין גם בעמוד היצירה. 

מי שמסתכל על הרשימה, יתקשה אולי להבין את הקשר שלה ליצירות, יש שם יבשות (כולן מופיעות בסיפור "האנשים שמכרו את העולם לשטן"), דמויות מוכרות (שלום חנוך, עמיר לב ועוד) ומצבים שונים בחיים (חטאים, זיכרונות) ההסבר הוא שכולן  מופיעות ביצירות, יותר מפעם אחת לרוב ולכן יש להן מקום ברשימה. 

אני מזמין אתכם להיכנס לעמוד מילות חיפוש, להיכנס לביטוי מסוים, לפנות ליצירה מסוימת וממנה להתגלגל דרך הביטויים השונים. אשמח לשמוע מה דעתכם על הפרויקט, אם הוא מקל או מקשה על החיפוש ומה אפשר לשפר בו.  

מחכה לשמוע מכם

למה כל השירים אותו דבר

לפעמים זה קשה. המילים לא ממהרות לצאת ואם הן יוצאות , הן תמיד חוזרות בסיבוב חוזר כמו מבקשות סיכוי שני אחרי שהצליחו או נכשלו בפעם הראשונה. אומרים שמהמר חכם יודע מתי לפרוש ובדרך כלל זה רגע לפני שמתחילה הנפילה. ובכן, המילים לעולם לא יודעות מתי לפרוש. 

אני כותב משפט ועוד משפט, ובסוף גומר עם אותו שיר בניסוח מעט שונה. לא משנה כמה אני מנסה לעשות את זה אחרת לגמרי, אבל אני לא מישהו אחר, אני תמיד אני. לפעמים זה טוב, בעיקר כשיוצא משהו בפעם הראשונה, בפעם השנייה והשלישית כשזה יוצא, הייתי מעדיף להיות מישהו אחר. 

אצלי זה תמיד חוזר אל אותה נקודה, אותה סיטואציה שלא יוצאת מהראש. זוג, הוא לא חושב שהוא מוצלח, בטח לא בשבילה, הוא לא קלינט איסטווד או ג'ק ניקולוסון מהסרטים בטח לא מהמציאות, היא רוצה יותר, מסתפקת בו לפעמים לא. לפעמים היא הורסת, לפעמים זה הוא ששובר את הכלים. פעם הם הבית קפה קטן או ברחוב ליד, פעם בדירה קטנה , חדר שינה או מרפסת, לפעמים הם מתרחקים עד שדה התעופה או עיר זרה. אבל הם תמיד נמצאים שם. בגוף, ראשון, שני ושלישי. אני לא יכול לברוח מהם ולא יכול לתת לעצמי להתרחק מהם. אם אתרחק, לא יהיה לי את מי לכתוב, לא אדע על מי לספר. אם יתרחקו, אצטרך לכתוב על עצמי. 

ומדי פעם כותב על עצמי, זה הכי גרוע שיש. כי אני לא יכול להיות מישהו אחר, אז אני לא מסוגל לתאר את עצמי פתאום בצורה אחרת, הרי לא ייתכן שפעם זה שחושב שהוא לוזר בשיר אחד יהיה המנצח הגדול בשיר שני, זה שבטוח שהוא לא מסוגל להיות שמח יהיה פתאום ליצן. אני מעדיף את זה ככה. עדיף להיות אתה גם אם המצב לא משהו מאשר לשקר ולנסות להיות מישהו אחר, כי אז אתה גם שקרן וגם קם בבוקר ומגלה שאתה עדיין אתה, עם כל החרא שבדבר. 

העירו לי על זה כמה פעמים, לא על החרא על זה שאני חוזר על אותן מילים. מישהו שאל אותי פעם למה שלא תשנה גישה כאילו זה מתכון שאני יכול לשנות תבלין או משהו מהסוג שטבחים עושים מדי פעם , מישהי פעם גם כתבה לי שזה מעצבן לקרוא שבגיל עשרים וחמש אני כותב על אותן תחושות שהיו לי בגיל עשרים. תתפלאי, בגיל שלושים כתבתי פחות או יותר אותו דבר , רק יותר ברור. 

אל תבינו לא נכון אני מנסה לשנות את אוצר המילים שלי, להגדיל אותו, ואני עושה את זה לא מצפייה בטלוויזיה שם ספק אם אוצר המילים שלי יגדל למשהו שהדף יסכים לסבול אלא מקריאת ספרים אבל אני תמיד חוזר אל אותן מילים. גאולה, חטאים, שבילים, דרכים, כבישים, רחוב, שלטים, כוסות ריקות, שולחן ערוך, בתי מלון, בתי קפה, דירה קטנה, שדה תעופה, פעם פריז, פעם תל אביב לפעמים ערים אחרות,  ניצחונות, הפסדים, אשמה, פחדים, חופש, בריחה  , רכבות, אוטובוסים, מונית והיא תמיד לוקחת מישהו. לעולם לא באמת נשארים בשירים. לא ברמה כזו. 

אז כן כל השירים אותו דבר, מדי פעם המילים נחבאות ואני מצליח למצוא אחרות, אבל אז מיד חוזרות המוכרות והשיר מתהפך, זה לא אשמתי, גם לא אשמתן, זה מי שאני, זה מה שאני יכול לכתוב, לא מתלונן, זה הכי גרוע שיש וזה הדבר הכי טוב שאני עושה. 

את כל השירים הדומים והשונים אפשר לקרוא בעמוד שירים באתר שלי