אתה צועד ברחובות
שלא השאירו לך דבר
קורא שלטים שלא
הזמינו אותך להיכנס
אתה עומד מול דלתות
נעולות
מאחוריהן בתים
ערומים
זו העיירה שפעם
האמנת שהיא הבית
אחר כך גילית שאתה
לא מכיר
רק פנים בלי אנשים
שמות בלי כתובות על
הקירות, מה אתה יכול עכשיו לזכור
מאחורי הגדרות, אין
שום דבר אמיתי
צעצועים מפורקים,
ואורות חזקים שמהבהבים בלי סיבה
אתה מטפס אל הגבעה
שבקצה
מרחוק, העולם נראה
מרחק נגיעה, מקרוב, אתה לא שייך לכאן
זו העיירה שפעם
האמנת שהיא הבית שלך
תבעט, תצרח
היא לא תקשיב
דלתות נעולות, בתים
ערומים
איך מרגיש אדם שלא
עזב אבל לא נמצא
אך מרגיש אדם שכל
החיים חי באותו מקום
אבל אין לו מקום
משלו
אין לו אנשים
שיושיטו לו יד
כל כך הרבה בדידות,
כל כך מעט זמן
אין סיפור מאחורי
המילים
רק שתיקות ומחילות
על חטאים גמורים
אתה צועד ברחובות
שלא הזמינו אותך, איך זה מרגיש שם להיות לבד
זו העיירה שהיא כבר לא שלך, למרות כל מה שאתה חושב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה