בחשכה, אורות העיר
נוצצים
אפשר לראות את קו
החוף
סירות חוזרות אל
המעגן
שתי נשים משוטטות
בלי כוונה
הייתי כאן פעם
שום דבר לא באמת
השתנה
הייתי כאן פעם
לא זוכר משהו אחר,
יותר או פחות, הכל מתערבב
מוקף בצינורות
השפן יצא לשחק
דמיות רצות הלוך
ושוב
אי אפשר לשחזר את
האמת
אני בורח וזה אומר
לא מעט
על מה שאני יכול
לתת
אני בורח וחוזר אל
הנקודה
שם ההכחשה היא האמת
מדחיק את עצמי
נשכח בנקודה
בתוך מיטה צרה
חלון שמשקיף אל
העיר
אני הבחור ההוא
שצורח בקול
אני הילד שמבקש
רחמים
אורות נוצצים בים
התיכון
שמישהו יסביר לי,
איך בורחים מפה
שוב חזרתי לבית חולים, אני לא בטוח שאי פעם היה משהו אחר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה