קביים

ראיתי את עצמי צולל

אל אדמה בוצית

שם לא עמדו מלאכים ולא שדים

רק סימנים של חיים קדומים

חיכו לי שאמשוך אותם

ראיתי את עצמי צולל

אל תוך נפשי

מבקש רחמים

מכל השערים שנפתחו

מאלוהים עשוי קרטון עומד על מדף

לא מאמין במחירים

ולא מאמין במבצעים

זה שביל אחד שאני יכול ללכת בו בעצמי

זו הליכה שאני לא זקוק עבורה לקביים או לידיים שיחזיקו אותי

עכשיו אני יכול לצאת מזה, גם אם פניי מכוסות בבוץ

סימנים על הקירות ודם על הידיים

כל כך הרבה טיפות אחרונות של רעל טפטפו בתוכי

עד שלא ידעתי מה לעשות, נשארתי מרוקן מבפנים

עכשיו אני יכול לצאת החוצה

מחוטא באור השמש

כמה זמן יעבור עד שהחשכה הגדולה תחלוף

בתוכי יש לעיתים נרות דולקים

הם מאיימים לשרוף הכל

להבעיר כאן את השדות

שמבקשים להצמיח בתוכי חיים

זה שביל אחד שאני יכול ללכת בו בעצמי

זו הליכה שאני לא זקוק עבורה לקביים או לידיים שיחזיקו אותי

עכשיו אני יכול לצאת מזה, גם אם פניי מכוסות בבוץ

אז עכשיו שקט מבפנים, שקט מבחוץ

אני נוסע ולא יודע, אם יש סיבות לחזור 

הכל התחיל ממשפט ומשם המשיך הלאה, אל תחושות שלא יכולות להיעלם

תני לנשמה שלי לצאת

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

מבעד לסדקים, מבין הפיתולים

אל הרוחות הטובות הנושבות מעלינו

תני לנשמה שלי ליצור מחדש את התעלות

את יודעת שאין מלאכים בשמיים

ואין אלוהים שהולך כאן בינינו

כל בקבוקי השתייה ייגמרו יום אחד

ואנחנו נצטרך להמציא את עצמנו שוב מחדש, הפעם בלי עזרה

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

תני לאורות החזקים להאיר לי את הדרך

אני אגיע, בסוף אני תמיד מגיע

כששנינו כבר עומדים לצאת

מול פוסטרים דהויים

מול חלומות שבירים

הכל דהוי, הכל נשכח

תעזרי לי למצוא את הדרך

תני לנשמה שלי למצוא את הדרך

אני אוהב את התחושה

את המגע האינסופי

אין כאן מלאכים גדולים

אל תתפתי להאמין בכל האמונות הקטנות

גם אנחנו נשבים בחלומות

המציאות היא כל מה שנשאר שהכל מת מסביב

תני לנשמה שלי סיכוי להינצל ותראי כמה יפה זה יהיה 

כל מה שהנשמה לי רוצה, זה לצאת החוצה, תני לה 

את יודעת שהובסתי

את יודעת שאני הובסתי

אין טעם יותר בכבישים מהירים

מהקומות הגבוהות

לא רואים את החיים

מביט על עצמי במראה

שום דבר לא באמת השתנה

סימנים על הידיים

מחזקים את תחושת ההשפלה

אולי המלאכים הטובים

ידליקו את האור

לא יתנו לי לצאת

גם לפני החלון יש עוד מקום ליפול

את יודעת שהובסתי

אין טעם יותר בכבישים מהירים

מהקומות הגבוהות

לא, לא רואים את החיים

אנשים עם מסכות

מביטים עלי דרך עיניים קפואות

אני יושב בצד מכווץ

מחכה להוראות אחרונות

ילדים משוטטים חופשי

ואני עם פרטים אחרונים מנסה להשלים

אולי  מילים אחרונות לפני שנתחיל בבשורה

את יודעת שהובסתי, עכשיו אני רק חץ במטרה 

לקח לי זמן להבין שזה נכון, לא משנה כמה טוב יש מסביב 

מי רוצה להיות במקומנו עכשיו

עוד פעם עמדנו שבורים מול המילים

ניסינו לכסות את הפה עם הידיים

גילינו שאנחנו לא אילמים

המילים שייטו באוויר

כמו טיפות של מים על שברי זכוכית

מול חלונות מכוסים

דמיינו את עצמנו מפליגים

על כבישים מהירים

יוצאים מהסבך

בורחים מהמעגל ונשארים בחיים

המבט בעיניים סיפר את מה שלא יכולנו לפרש

גם לנו יש חלומות בקצה

וריח שריפה באוויר

רק שלא יעיר אותנו עכשיו

לא ישאיר אותנו ריקים

מבט אחד בעיניים, מספר הכל

איך השמחה שלנו נראית נואשת

גם כשאנחנו מתעוררים משינה

עדיין מתקשים לשרוד

גם בתוכנו, יש משהו שמבקש למות

לבד או ביחד

מול חלונות מכוסים

דמיינו את עצמנו רצים

מגיעים אל הפסגה

המלאכים התעוררו,

מי רוצה להיות במקומנו עכשיו

על מילים ועלינו 

משהו בינינו

ומשהו בינינו מתחיל לרעוד

כמו רכבת טובה שעוברת ליד הרציף

משהו בינינו לא מתפרק

רק זז לאט אל מקום אחר

ואנחנו מורידים את זה לאט

מורידים את זה לרחוב, מורידים את זה לנייר

לוקחים את זה לחדר שלנו

ומשהו בינינו מחובר עכשיו, קצת אחרת

לא מתפרקים, רק לוקחים נשימה

צוללים אל תוך המים העמוקים

אז משהו בינינו מתחזק

והמים מחליפים את המגע

הם עוטפים אותנו

וסוחפים את הגבול

משהו בינינו כבר לא שביר

הוא אמיתי ומחובר למקום אחר

תביטי במלאכים, משייטים מעלינו

תגעי בפנים , הן עצובות מתוכנו

זה לא אנחנו עכשיו

רק מציאות ובדייה

הסרטים נתנו לנו שיעור לא טוב

כמעט כמו הכישלון עצמו

והמציאות גילתה לנו כמה היא מרוחקת

אנחנו לא מסוגלים לרסק דברים

אנחנו לא מסוגלים ללכת לישון בעצב

משהו בינינו מתחיל לגעת בסוף אנחנו מתכנסים

תביטי במלאכים הם סביבנו

לא נחתוך להם את הכנפיים, לא נעצור את עצמנו פתאום  

משהו בינינו, מתחיל, רועד, אמיתי, משהו בינינו... 

מזל

כשכל האורות ייכבו

אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים

בחדר נטול דלתות , בעולם נטול אמונות

שיר השירים יתנגן ברקע

ואנחנו נזוז לצליליו כמו פסלים

יקירתי, אל תחתכי את הכנפיים של המלאכים

אנחנו עוד נזדקק למזל הזה

גם כשהאורות ייכבו

ואנחנו נשאר בחדר נטול דלתות, בעולם נטול אמונות

את יודעת שבסוף זה יקרה

כמו שני נשמות מעונות

בעולם בו לא מתים מאהבה יותר

עומדים על חוט זעיר

יקירתי, אל תחכי למזל הזה יותר

אין כאן יותר נסיכים ונסיכות , אמונות טפלות

כשכל האורות ייכבו

אנחנו נישאר שחקני נשמה יחידים

במציאות חסרת ביסוס

מישהו כבר המציא את הכללים

לנו רק נותר להיכנס למגרש ולהפסיד

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים

אנחנו נזדקק למזל הזה

זרוק שם בין המסילות לבתים הישנים

יש שם כמה ילדים שעוד מנסים

יום אחד הם יעקפו אותנו ויגנבו לנו את החיים

סיגריות ועיתונים, אנחנו כבר לא מבחינים

על מה מהמרים ומה אמיתי

נשמות מעונות בעולם בלי נסיכים ונסיכות

אהבה לא משלמת יותר את המחיר

אל תתפתי לחשוב שבעצם הכל דמיוני

אל תחתכי למלאכים את הכנפיים

המזל הזה ילווה אותנו באובדננו, בקיומנו

בסוף הלילה הרי עוד נשתעבד

למילים, לשיגעון, ונתעורר בחדר נטול דלתות

שחור לבן, שם אנחנו נראים נהדר

הכי קרובים , אולי בעצם רחוקים מהמזל  

תשאירי למלאכים את הכנפיים, אנחנו נזדקק למזל שהם נותנים ואולי רק בשביל געגוע