כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות דם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דם. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 ביוני 2017

מחכה לחבל

מחכה לחבל, מחכה לעמוד
עומד עם הסכין, מגלף את העור
הכל הולך ונופל
צולל אל הקרקעית

השעון מתקתק
הפיצוץ עוד רגע מתחיל
סופת חול גדולה
מתכווננת להגיע

מחכה לחבל, מחכה לעמוד
משהו הולך לאיבוד
הכדורים מוכנים
משהו כאן לא כתוב על הקיר

שוקע בזמן
הולך לאיבוד
מחכה ליד, אוחז בסכין
עוד מעט הדם יתחיל ללכלך את השטיח

השיר כבר נכתב
הסיפור יצא לאור
הגיבור לא כאן
מחכה לסכין, הדם כבר מוכן



זמן קצר לפני משא כבד, כמו אדם שנידון למוות, החבל מוכן, מחכה להגיע אליו

יום שלישי, 11 באפריל 2017

קביים

ראיתי את עצמי צולל
אל אדמה בוצית
שם לא עמדו מלאכים ולא שדים
רק סימנים של חיים קדומים
חיכו לי שאמשוך אותם

ראיתי את עצמי צולל
אל תוך נפשי
מבקש רחמים
מכל השערים שנפתחו
מאלוהים עשוי קרטון עומד על מדף

לא מאמין במחירים
ולא מאמין במבצעים
זה שביל אחד שאני יכול ללכת בו בעצמי
זו הליכה שאני לא זקוק עבורה לקביים או לידיים שיחזיקו אותי
עכשיו אני יכול לצאת מזה, גם אם פניי מכוסות בבוץ

סימנים על הקירות ודם על הידיים
כל כך הרבה טיפות אחרונות של רעל טפטפו בתוכי
עד שלא ידעתי מה לעשות, נשארתי מרוקן מבפנים
עכשיו אני יכול לצאת החוצה
מחוטא באור השמש

כמה זמן יעבור עד שהחשכה הגדולה תחלוף
בתוכי יש לעיתים נרות דולקים
הם מאיימים לשרוף הכל
להבעיר כאן את השדות
שמבקשים להצמיח בתוכי חיים

זה שביל אחד שאני יכול ללכת בו בעצמי
זו הליכה שאני לא זקוק עבורה לקביים או לידיים שיחזיקו אותי
עכשיו אני יכול לצאת מזה, גם אם פניי מכוסות בבוץ
אז עכשיו שקט מבפנים, שקט מבחוץ
אני נוסע ולא יודע, אם יש סיבות לחזור 


הכל התחיל ממשפט ומשם המשיך הלאה, אל תחושות שלא יכולות להיעלם

יום שישי, 10 בפברואר 2017

שממה

זה כמו לנסות ולעבור קיר
כמו להיכנס אל כלוב אריות ולצפות להישאר בחיים
זה כמו אבק שמטייל על הגוף
כתם גדול שלא מצליח להיעלם

זו שתיקה אחת חדה שחותכת בבשר הדק
זה דם שמטפטף בכל פינה
זה לכלוך שאי אפשר לנקות
ילד שלא מפסיק לבכות

כל כך הרבה דברים מוטלים על השורה
זה כמו כיתת יורים בשדה פתוח
ים סוער שאי אפשר להימלט ממנו
אדמה שרועדת מתחת לרגליים, שמיים מתפצלים לשניים

זה הצער, זו הבושה
זה הכאב, וחוסר האונים
תחושה של מלחמה שאי אפשר לנצח
זירה שנכנסים אליה, בלי כפפות

זה שום דבר וזה הכל
זה שנים שחלפו וכמו לא השאירו חותם
זה פצע מדמם, חתך עמוק
אי אפשר להימלט מתחושה של סוף

כביש לשום מקום
עיירה בלי יציאה
דלתות ננעלות בפתאומיות
אין שום דבר בחוץ רק שממה 



ככה זה מרגיש, בדיוק ככה

יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא נכון
עכשיו כל העיר מדממת
ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה
ובין לבין אני חולם
על רגע הסיום
אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם
השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים
אני מקשיב תמיד לאותן מילים
ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם
בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל
אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי
בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי
אל תגידי שזה לא אמיתי
העיר הזאת ממדמת למותה
ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה
אולי תספרי לי איך כל זה קרה
הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב
ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי



רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

יום רביעי, 21 בינואר 2015

לא עוטף את עצמי בדם

תראי אותי עכשיו
הפסקתי לעטוף את עצמי בדם
עומד מול המראה
מזיע כולי מזעם וצער, לילות בלי שינה

כל החלומות שחלמנו כשהיה לנו על מה
השאירו אחריהם פיסות של געגועים
למשהו אמיתי כמו תקווה
משהו אמיתי כמו אמונה

אנחנו חייבים לשמור על הקרב
חייבים לשמור עיניים פקוחות
זמן שלא נקצב מעצמו
תחת כאב , אין לנו סיכוי מולו

תראי אותי
אני לא מסוגל לשבור את השיא
כל הזמן שבעולם
ואני רץ מול מספרים גדולים

כן, כל החלומות שחלמנו כשהיה לנו על מה
השאירו אחריהם פיסות של געגועים
למשהו אמיתי כמו תקווה
משהו אמיתי כמו אמונה

אני רוצה לשבור את הדלתות
לפרק את הקירות
לעמוד איתך באמצע החדר הפתוח
ולתת לרוח לנצח פעם אחת, ניתן לה לעשות מה שהיא רוצה

תראי אותי, לא עוטף את עצמי בדם יותר
לא מניח בצד את כל הרובים
אנחנו חייבים להשאיר את העיניים פקוחות
חייבים לפתוח את הלב עוד פעם אחת לחלומות


אחרי שיאים שונים, פתאום הכל נהיה רגיל 

יום רביעי, 2 ביולי 2014

הולך אחרייך

הולך אחרייך
אל הקצה של הזמן
הולך איתך
בין המרחבים
שאיש לא מיהר לגלות

צועד אחרייך בשקט
שלא תקשיבי לנשימותיי הפרועות
לא תדעי את תפילותיי הכנות
אל קצה הזמן הולך איתך

במעלה ההרים השקופים
לא עושה ספירת מלאי, לא סופר את הפצעים
את לא תמצאי אצלי פיסת קו מחברת ביניהם
בצמרת ההרים השקופים
מתבונן בך מתבוננת בערים הנשחקות

ואחרייך אני צועד לכל פינה
גם כשהעולם סוגר את חומותיו ונועל שעריו
לא איכפת דם או זמן, משהו יתממש מעצמו
מוכן להשאיר שאריות , מוכן לקחת

אחרייך אני צועד
לכל פינה, לכל תשוקה נבערת
ואת מכירה את הילדים שיצאו מתוכנו
את מכירה את הפנים שיצאנו לנו 
לא מתחבאת ולא מסתתרת
מקיצה מהחלום, אני אחרייך בצעדייך

אל הקצה של הזמן
מהיכן שאת מופיעה, אל המקום בו תימצאי בזמן עתיד ביום הווה
הולך איתך, בצעדייך, הולך אחרייך


אחרייך כל הזמן  , גם כשאני מתעכב או מאחר