את תמיד הולכת

את מניחה את הדברים ומביטה עלי

מבקשת שאקבע את העמדה

אני מתקפל ונשכב על הספה

את לוקחת את המפתחות ויוצאת

את תמיד הולכת, תמיד חוזרת

אין לי שליטה על כל זה

אין לי שליטה על מה שאת מרגישה

מוחק מאיתנו כתמים, שלא נצטרך להסביר

את הולכת, את תמיד הולכת

כשאת חוזרת, את לא מבינה איך זה מרגיש

אני מנסה להסביר, המילים נטולות הקשר

משפטים כתובים בלי כוונה, אין לי חיצים ואין לי מטרות

כמו חיילים שמתקדמים לאט

את מסדרת את הדברים בחדר

אחר כך את מסבירה שלא היתה לך ברירה

קראו לך אז באת, לא ביקשתי שום דבר

על השולחן, השארתי לך מילים

שירים לא ברורים, שאני לא יכול להסביר

זה אושר אבוד

אולי עצב כתוב

הנה אני בא, הנה את הולכת

תמיד את חוזרת

אחר כך את מסבירה לי שאכזבות תמיד יהיו

אני לא יכול להילחם בהן

ושם, האור דולק

מישהו בוודאי מדבר

מישהו אחר צוחק

יקראו לך אז תלכי, אני לא נלחם בזה יותר 

הולכת, חוזרת, לא יכול להילחם בזה אם תישארי או לא

לא הגענו לכאן במקרה

ובאמצע הדרך, כשהרדיו הפסיק לנגן שירים

עצרנו את הרכב וירדנו

הבטנו סביב, על הרים שמאפילים על חופים קרובים

אנחנו לא הגענו לכאן במקרה

לא ביקשנו להיות ניצולים

לא ביקשנו שמישהו ייגן עלינו

ראינו מרחוק את החיילים, מסתדרים בשורות

המספרים עלו, ואנחנו לא יכולנו לעשות את החישובים

עוד מעט נרגיש את זה שוב

כמו דקירה של מחט בלתי נגמרת

התמונות צפות באוויר, אנחנו יכולים רק להסתכל עליהן

מקווים שמישהו יעיר אותנו, במקום זה ביקשו מאיתנו להתקדם מהר יותר

הרדיו הפסיק לנגן שירים

המילים הפכו לא חשובות

את לא התפללת יותר, ואני לא אמרתי דבר

לא הגענו לכאן במקרה, אל חופים נטושים וציפורים שנודדות בין ההרים  

פתאום נעלמו החיילים, נעלמו גם הילדים עליהם הם שמרו

נשארנו לבד מול הרים גבוהים שהאפילו על החופים

מבקשים מאיתנו לא לראות את האופק

הרי לא הגענו לכאן במקרה

הקווים התפוגגו

לא נשארו סימנים

אותות האזהרה שיצרנו עדיין מגנים עלינו

מי יספר לנו שזה לא אמיתי

ובינתיים מה?

הרדיו הפסיק לנגן שירים

אז נשארנו לבדנו מול הרים שחוסמים את האופק

יכולים להתנחם שלא הגענו לכאן במקרה 

לא הגענו למקום הזה במקרה

כדורים פורחים

אין יותר סוסים בקצה הרחוב

והילדים לא בונים יותר ארמונות בחול

כדורים פורחים מתפוצצים בשמיים

זה משפט טוב להכניס לשיר

אם הייתי רק כותב שירים

יושב בקצה של המיטה

מחכה שמשהו יגיע

אולי ינחת כאן במקרה

לא מכה, לא תקלה

משהו מהעבר כבר מבקש עתיד חדש

אין יותר סוסים בקצה של הרחוב

הנחמות הגדולות מתפשטות

אני בוחר לעצמי את הכיוון

עכשיו תורי להדליק אורות בחשכה

לגלות את מה שהפסדתי מזמן

נוסע בלי כוונה

שנים של מטרה עומדות עכשיו למכירה

ילדים יפים, נשים זרות

אני מתבלבל לפעמים, איפה אני ומה זה המקום

נקודת ציון כבר לא נשארת בזמן

על המפה כל הסימנים מציגים מלחמה

ישנתי עד מאוחר בשביל לקום מוקדם

החיילים נטשו

ילדים לא בונים ארמונות סתם
וכדורים פורחים מתפוצצים באוויר 

מביט על כדור פורח באמצע הפארק, הוא יתפוצץ יום אחד 

מפשיטה את עצמך ממילים

כשאת מפשיטה את עצמך ממילים

אני נשאר מאחור, מנסה לכוון את הכלים

מישהו בטח יירה במישהו

ואני לא יודע איפה להתחבא

בכל פעם כשאנחנו מתקרבים, נדמה לי שזה אמיתי

ואז את שותקת או אומרת מילה אחת בודדה

הנה שוב אני חוזר להתחלה

לא יודע איפה לעמוד, אם אני צריך להסתתר או לסגור את המקום

כשאת מפשיטה את עצמך ממילים

אני נשאר תקוע בשוליים

אף אחד לא עוצר, אף אחד לא עוזר

כל כך הרבה סימני קרב, חיילים נטשו, השאירו מאחוריהם מוצבים שרופים

כבר לא יכול לחזור

אל החדר החם, השולחן הערוך

תאמרי לי אם יש כאן משפט שלא אמרנו

אולי נותרה בינינו חומה אחת שאנחנו יכולים עוד להפיל

את מתגוננת, לעיתים תוקפת

אני אף פעם לא יודע איך להתמסר לזה

עומד בצד ומחכה, מתי יגיע תורי

להפשיט את עצמי ממילים ואת, את תהיי זו שמכוונת את הכלים 

מי מפשיט את עצמו ממילים, ומי מאיתנו מכוון את הכלים 

חיילם בצד הכביש

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי לידם, לא התכופפתי

מבט אחד אל השמיים

כתמים שחורים , אני לא פחדתי

רק הסטתי מבט אל הצד השני של הכביש

נסעתי לאט, לא לפספס את התנועה

ניסיתי לזכור את מה ששכחתי

כשקראתי בשלטי החוצות

ככל שהתקדמתי, זה נראה לי רחוק

ובין לבין היה קסם שלא הצלחתי להסביר לעצמי

שוב המילים תקפו אותי חזק

שוב נמנעתי ממגע

חיילים הלכו בצד הכביש

לא עצרתי, לא התכופפתי

כתמים שחורים, לא פחדתי

מהמקום בו עמדתי יכולתי לראות את האורות

מסנוורים תנועה זוחלת

ומהקצה השני מישהו חיכה לגזור את הסרט

אולי טעיתי בכיוון, משאיות המשיכו לבוא

חיילים הלכו בצד הכביש, לא פחדתי מהם 

לא יודע על מה חשבתי, עליהם או על מי שאני, ואולי על החיילים 

תחנות מזדמנות

עיניים לא עוזבות את השמשה

מאזין למוזיקה , שירים שהכרתי לא משתנים

בין לבין חיילים עולים, אנשים יורדים

תחנות מזדמנות ככה מרגיש הלב עכשיו

זה סיפור שלא הושלם

עם עלילה מתפתלת

אני עוד מחפש איפה להתחבר

ברציף אנשים יורדים, אני נשאר בקרון

כמעט נוגע, כמעט קרוב

אבל בסוף מחפש את המטר האחרון

עיניים לא עוזבות את השמשה

השירים שהכרתי לא משתנים

כל החלומות פרוסים עכשיו

אני יודע שהם יחכו לי

כמעט נוגע, כמעט קרוב

עד המטר האחרון

שאריות של משפטים , כותב אותם בלי להפסיק

ככה אני לומד על עצמי יותר

תחנות מזדמנות, ככה הלב מרגיש עכשיו

כמעט נוגע, כמעט קרוב

כל מה שהבטחתי, עכשיו כבר מאוחר

המילים כתבו את עצמם, אני לא זוכר מה נאמר

ואם היתה לי תחושה אחרת, גם היא נעלמה

בתחנות מזדמנות, לעיתים אני נחלש 

זה שיר על נסיעה אחת מיני רבות, רכבת , מוזיקה ואנשים עולים ויורדים, רק אני המשכתי 

מלכודות

שני מאבטחים צעירים בכניסה,
מעילים שחורים וכובעים שמסתירים את הפנים
מנהל כבד משקל זז מצד לצד
הולך בין הנוסעים, מביט על השעון


ועל הספסל בצד
יושבת זרה, מחכה שהמלכודות ייפתחו
והיא תוכל ללכת ביניהן
בלי ליפול


עוד מעט הרכבת מגיעה
הכרוז מכריז להיזהר מהקו הצהוב
ולא לעלות לפני שכולם יורדים
הזרה עדיין יושבת על הספסל, היא לא מחכה שמשהו יקרה בינתיים


בכביש הסמוך, מכונית אדומה
נוסעת מהר, פניות חדות, אין אף מכונית אחרת בסביבה
אורות גבוהים מאירים את השדרה
בינתיים שום דבר לא קורה


הזרה יושבת על הספסל
מחכה שהמלכודות ייפתחו
אולי היא צודקת, וזה המקרה באמת
שני חיילים עוצרים ליד מכונת המשקאות , קונים וממשיכים


אנשים עוברים , אנשים לא עוצרים
גם המנהל הולך אל הצד השני
והיא יושבת על הספסל
מחכה שהמלכודות ייפתחו והיא תוכל ללכת ביניהם בלי ליפול


לא מביטה על השעון
שולפת סיגריה מהקופסא ויוצאת מהתחנה
אנשים עוברים, אנשים לא עוצרים
והכרוז מכריז על הרכבת הבאה


האור מסנוור
רחש של קולות
מעשנת מהר וחוזרת אל הספסל
לא מאמינה שזה יקרה, אולי היא צודקת


זרה יושבת על הספסל בתחנה, היא לא מאמינה שמשהו יקרה, אולי זה כבר קרה