מול הרדיו

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מול הרדיו 

מקשיבים לשירים, שכחנו את המילים שלהם

פתאום אנחנו מביטים במראה

ולא מזהים יותר את הפנים שמביטות אלינו

כל התמונות פזורות עכשיו על השולחן

פעם היינו נשרפים בלילות

היום אנחנו מתעוררים לפני עלות השחר

עם התלבטויות שחותכות אותנו בקצוות  

אי אפשר עוד להבין איך זה נגמר

אנחנו רק מנסים להשלים פערים

שלא נצא מהמשחק בבת אחת

לפני שייגמר הסיבוב האחרון

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם מחשבות לא תלויות

נגיעות שלא ידענו להגדיר

אנחנו לא יודעים אם אנחנו שמחים, אולי רק נאחזים  

הדלת כבר פתוחה, מתי נעשה את הצעד הבלתי נמנע

פעם ידענו לצאת למסעות, טיולים בגבולות של העולם  

אי אפשר לשכוח לאן הגענו

היום אנחנו חוזרים משם

עייפים מזיכרונות

כל מה שאנחנו מבקשים זה לצלול במים עמוקים

לא להקשיב לרעשי הרקע

אולי אנחנו יודעים את מה שמעולם לא הסכמנו להקשיב לו

ואולי זו רק טעות של הזמן, אז איך יכול להיות שאנחנו כאן עכשיו 

פעם היינו אחרים והיום אנחנו מה?

פועלים בחליפות

לאן שלא ניסע תמיד נהיה פועלים בחליפות

במדים בלויים, ג'ינסים משופשפים

עם מבט עצוב בעיניים,

מהתחושה שאף פעם לא נספיק , אין לנו זמן עכשיו לסגת

את כל מה שחטאנו, נהרות לא ינקו

אין סירה שתאסוף אותנו אל חוף מבטחים

את יודעת, לפני שנישרף

נרגיש את זה בעצמות , זה יזרום לנו בורידים

החטאים הם רשימה שלא נגמרת

דרך לא סלולה שלא עוברת בשום מקום

ואנחנו בסך הכל פועלים בלי ידיים

פועלים בלי עיניים, חסרי גוף ונשמה  

הולכים לישון בתחילת הלילה

נרדמים באמצע בלי כלום

כמו שורה בסרט שמגיעה לפני הכתוביות  

אין לנו סיכוי לדעת מה באמת עשה שם הגיבור

אנחנו פועלים בחליפות

פועלים במדים, בג'ינסים משופשפים  

את כל מה שחטאנו

נהרות לא ינקו

אין לנו חוף מבטחים

גם לא סלעים אליהם נוכל לשחות  

אנחנו רק פועלים בחליפות

מבקשים לחצות עוד היום בדרך אל הלילה 

גם כשאנחנו יושבים במשרד, אנחנו בסך הכל פועלים בחליפה 

תלמדי אותי לחיות

תניחי אותי כאן לידך

תלמדי אותי לחיות בלי להיעלם

הסודות הגדולים שאת שומרת לעצמך

תספרי לי את כולם

בלי להסתיר דבר

יש חתכים במקום עור

ועיניים עצובות, שרואות את הכל

תלמדי אותי איך לחיות

בין גשמים לברקים בלילות אפורים

אני שוב מחכה לצללים, שייקחו אותי אליהם, איתם

תבואי אלי גם את

את הרי כאן לא במקרה

תלמדי אותי לחיות בלי להתגונן

אני לא צריך את החומות ולא את השומרים

תעמדי עכשיו איתי, במקומי

יש גוף רעב וידיים ארוכות

עיניים עצובות שרואות את הכל

תלמדי אותי איך לחיות

בין דרכים למסלולים וימים קצרים

אני שוב מחכה שיבואו הצללים וייקחו אותי אליהם, איתם

תשעני אותי על קירות חזקים

תציגי בפניי את דמויות נסתרים

כן אני רוצה שתציירי בשבילי,

מקומות שאי אפשר להסתיר

לא צריך יותר כרטיסי יציאה

גם לא את היד שעוזבת לאט

תלמדי אותי איך לחיות

בלי לפחד מגבהים ומקומות נמוכים

אל תעלמי לי פתאום

רק תניחי אותי לידך

תהיי איתי כאן, עכשיו ,במקומי

יש רגליים כואבות ופנים שבורות

עיניים עצובות שרואות את הכל

תלמדי אותי איך לחיות

בין בתים לאנשים ושעות אבודות

תבואי אלי עם הצלילים, תיקחי אותי אלייך, איתך 

זה עוד ניסיון ואת חייבת לעזור