כל כך הרבה זמן ביחד

פועלי המתכת הסתכלו עלינו מרחוק

את לא נגעת בגדרות, לא עצרתי בשביל להסתכל

בתחנה, עמדו שני גברים ואישה

הם התווכחו על מספרים

עשינו את עצמנו לא שומעים

הסתכלתי על הרצפה, אוסף של בדלים ואבנים אפורות

את לא חייכת ולא דיברת

פועלי המתכת חזרו מההפסקה

עכשיו אף אחד לא היה בחצר

אנחנו נכסנו לבית הקפה,

ביקשת מים קרים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

ויש תמיד איזו בדיחה משותפת

ואת מספרת סיפור

לא מצליח לעקוב אחרי כל הפרטים

יצאנו משם מהר

האוטובוס הגיע, שילמתי לנהג

והתיישבנו בשורה האחרונה

פועלי המתכת לא ראו אותנו עוזבים

הגברים והאישה בתחנה המשיכו להתווכח

אולי בסוף כולם צודקים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

כשנגיע הביתה נראה חדשות

שביתות וחלונות ראווה גדולים

כל כך הרבה זמן ביחד 

זה קרוב אבל לא אמיתי, הפועלים עובדים ואנחנו חולפים ליד 

התיק הגדול

אתה ואני הולכים על השביל

מדי פעם אתה בועט באיזו אבן

ואני חושב על הילדים שמשחקים מאחורי הגדרות

ואיזו דרך ארוכה עשינו בשביל לחצות את הכביש

התיק הגדול מחכה לך בבית

אני לא אקח לך אותו

לא ארים את הרובה שלך

השמש מסנוורת בעיניים

אתה שותק רוב הדרך

ומדי פעם מביט לעברי

מפחד להודות שאני עדיין שם

והילדים מאחורי הגדר לא נעלמים אף פעם

פועלים לבושים כבד, הולכים ליד הכביש

הם מרימים ידיים, אולי זה יצליח להם הפעם

אף אחד מהם לא מעשן

ואין מי שיגיד להם מה לעשות

אני כותב בראשי מכתב לאישה אחרת

כשנגיע אשלח לה אותו בדף נקי

אתה לא תספר לי איך היא ואם היא חושבת עלי לפעמים  

התיק הגדול יחכה לך, אני לא ארים אותו

פתאום אני חושב שאף פעם לא שאלתי

מה עושה אותך מאושר

ואתה לא לימדת אותי איך לאהוב אותה

רק ילדים משחקים עדיין מאחורי הגדרות

כבישים ותנועה, מטוסים באוויר

נסענו רחוק בשביל להחזיר

שוב פעם הכלבים ועוד פעם השירים

אנחנו שוב הולכים על השביל 

באמצע נסיעה ראיתי פועלים הולכים ברגל, דמיינתי אותנו, אותי ואותך, אבל אף פעם לא הלכנו ככה באמת 

פועלים בחליפות

לאן שלא ניסע תמיד נהיה פועלים בחליפות

במדים בלויים, ג'ינסים משופשפים

עם מבט עצוב בעיניים,

מהתחושה שאף פעם לא נספיק , אין לנו זמן עכשיו לסגת

את כל מה שחטאנו, נהרות לא ינקו

אין סירה שתאסוף אותנו אל חוף מבטחים

את יודעת, לפני שנישרף

נרגיש את זה בעצמות , זה יזרום לנו בורידים

החטאים הם רשימה שלא נגמרת

דרך לא סלולה שלא עוברת בשום מקום

ואנחנו בסך הכל פועלים בלי ידיים

פועלים בלי עיניים, חסרי גוף ונשמה  

הולכים לישון בתחילת הלילה

נרדמים באמצע בלי כלום

כמו שורה בסרט שמגיעה לפני הכתוביות  

אין לנו סיכוי לדעת מה באמת עשה שם הגיבור

אנחנו פועלים בחליפות

פועלים במדים, בג'ינסים משופשפים  

את כל מה שחטאנו

נהרות לא ינקו

אין לנו חוף מבטחים

גם לא סלעים אליהם נוכל לשחות  

אנחנו רק פועלים בחליפות

מבקשים לחצות עוד היום בדרך אל הלילה 

גם כשאנחנו יושבים במשרד, אנחנו בסך הכל פועלים בחליפה