כל כך הרבה זמן ביחד

פועלי המתכת הסתכלו עלינו מרחוק

את לא נגעת בגדרות, לא עצרתי בשביל להסתכל

בתחנה, עמדו שני גברים ואישה

הם התווכחו על מספרים

עשינו את עצמנו לא שומעים

הסתכלתי על הרצפה, אוסף של בדלים ואבנים אפורות

את לא חייכת ולא דיברת

פועלי המתכת חזרו מההפסקה

עכשיו אף אחד לא היה בחצר

אנחנו נכסנו לבית הקפה,

ביקשת מים קרים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

ויש תמיד איזו בדיחה משותפת

ואת מספרת סיפור

לא מצליח לעקוב אחרי כל הפרטים

יצאנו משם מהר

האוטובוס הגיע, שילמתי לנהג

והתיישבנו בשורה האחרונה

פועלי המתכת לא ראו אותנו עוזבים

הגברים והאישה בתחנה המשיכו להתווכח

אולי בסוף כולם צודקים

כל כך הרבה זמן ביחד

ואנחנו עדיין הולכים

בין הטיפות, מנסים לא ליפול

כשנגיע הביתה נראה חדשות

שביתות וחלונות ראווה גדולים

כל כך הרבה זמן ביחד 

זה קרוב אבל לא אמיתי, הפועלים עובדים ואנחנו חולפים ליד 

תכף ארבעים, תכף משבר

אתה משוטט במחוזות ילדותך

בתים שלווים

שלא נפלו קורבן

לכרזות וחלומות

אתה מביט בילדים שחולפים

אחד מהם שלך

אחד מהם כמוך

במגרש איפה שהיית משחק

והנערה שלך היתה מעודדת אותך

בנו עכשיו גן משחקים לילדים

אתה נזכר איך ימי הגשם כאן

גרמו לך להסתתר

בחדרי מדרגות חשוכים

אתה מדליק סיגריה

והנעליים שלך עושות צורות בחול

איש לא מכיר אותך

אתה יכול לרוץ מהר

איש לא יבחין בך

אתה עומד מתחת לסככה

מביט בנשים הצעירות המסיעות עגלות עם תינוקות

בגיל עשרים חלמת מה אתה הולך להיות

דיברת על העולם הגדול, הרים, גבעות

עכשיו בגיל ארבעים

תכף משבר

הילדים לבושים צבעים לא מוכרים

האישה קוראת ספרים

על אהבות אחרות

ואתה שואל את עצמך

לאן נעלמו עשרים שנה,

מה יכולת להיות, ומה עכשיו?

תכף גשם

ואתה כמו אז

רץ מהר לחדר המדרגות

עכשיו אתה לבד שם

הילדים רצים לכיוונים שונים

כמו אחרי הפצצה

אחרי שנים

אתה מגלה

שנעלמו כול העקבות

החשש לא מתפוגג ממך

גם לא הצורך

לדעת איפה כול דבר מונח היום

אתה מלטף את הקרחת

הבטן, מוחזקת ערובה בתוך החולצה השחורה

מרחוק אפשר לראות שני נשים מביטות עלייך

ומדברות בקול

ראשך נוטף גשם

ואתה שואל אם ככה

נראה חלום שלא התגשם

אתה יוצא משם, מוכן להיאבק על הכול

מביט בגדרות הרחוקות של התיכון

בפינה שלך ושל כול החברים

איפה שהייתם יושבים ומעשנים

יושבת עכשיו בחורה צעירה

מסדרת ילדים קטנים בשורה אחת

אתה שומע ברקע

קולות מאז

והגשם נפסק

בגיל עשרים רצית להשיג את הכול

לכול מי שרק רצה לשמוע

אמרת, שאתה יכול לעשות את הכול

תכף ארבעים, תכף משבר

אתה חוזר למכונית

זורק את הבדל לרצפה,

בדירה שגרת נדלק האור

והגבר צועק על האישה

בדירה מעל ילד קטן יוצא למרפסת,

מתיישב על הרצפה הקרה

אתה מביט בהם,

תכף ארבעים

תכף משבר

יכלת להיות הכול אתה אומר לעצמך

לאן כול זה נעלם? למה זה תמיד הולך?

אתה נכנס למכונית

מביט מן החלון

השביל שצעדת קודם נראה רחוק

אתה מתניע, מתחיל לנסוע

ובטייפ אתה שומע

את השיר שלך ושל הנערה שלך

רקדתם אז, עם מי אתה רוקד היום?

שיר משנת 2002, הייתי אז בן 23 וחשבתי על משבר גיל 40

באמצע ריצה

באמצע הריצה

פתאום בלי ששמתי לב

התחלתי לבכות, עלייך, עליי

על קיר שלא הצלחתי לשבור

השעון תקתק, דקות מתות

ידעתי שאין לי מה לעשות

הכישלון כבר נכתב כאן ושם

גם במקומות אחרים סוגרים את האור, נועלים דלתות

את תחכי איפה שאהיה

מגע אחד בלתי נתפס

מבט אחד משום דבר

וכל מה שהבטחנו עדיין מחפש מקום להישמר

באמצע הריצה

פתאום בלי ששמתי לב

התחלתי לבכות, עלייך, עליי

על הקיר שלא הצלחתי לשבור

עוד טיפה, עוד קצת

ובסוף אני נתפס במקום

כמה קרוב אפשר להגיע רחוק

והמים זורמים בלי קול

חציתי את הכביש

עמדתי מול הגדר

איפה שכל הילדים פעם היו משחקים

פתאום מצאתי את עצמי רץ

אני רץ כמעט מדי יום , ומעת לעת מוצא את עצמי כמעט בוכה באמצע הריצה כמעט בלי סיבה

בדירה השכורה שלנו

בדירה השכורה שלנו

למדנו הכל מהתחלה

מילים ראשונות, מבטים מתחלפים

והפחד שידענו לקמט למשפט סתום

את יודעת , אנחנו כבר לא בנויים מערימה של קוביות

שבכל רגע אפשר במגע להפיל

אנחנו כבר לא מחפשים גשרים וגדרות

בדירה השכורה שלנו, למדנו הכל

צבענו את הקירות, הנחנו עציצים

לרגע נדמה שכל מה שיכולנו לעשות עשינו

ומה שלא, העדפנו לשמור לסוף

אנחנו לא בנויים יותר מערימה של קוביות

חולות נודדים, רוחות קיציות

עמדנו במרפסת ראינו את העקבות שלנו על הבוץ בשביל  

מישהו שכח לסגור את הדלתות בדירה ממול

ולנו לא היתה ברירה, להרגיש הכל ומקרוב

זמן של אהבה , זמן של שתיקה

משחקים קבועים , הימורים על סכום אפס

בדירה השכורה שלנו

הרגשנו חזקים אם רק היינו מבקשים

עכשיו תורנו להרגיש טוב עם עצמנו

תורנו להרגיש בודדים , לא עצובים יותר

בדירה השכורה שלנו

שלחו לנו מכתבים, זה כמעט אמיתי  

השיר נכתב על זוגיות שמתחילה בדירה שכורה, שלב א' במערכת של קוביות שנבנית בשביל לא ליפול