אתה משוטט במחוזות ילדותך
בתים שלווים
שלא נפלו קורבן
לכרזות וחלומות
אתה מביט בילדים שחולפים
אחד מהם שלך
אחד מהם כמוך
במגרש איפה שהיית משחק
והנערה שלך היתה מעודדת אותך
בנו עכשיו גן משחקים לילדים
אתה נזכר איך ימי הגשם כאן
גרמו לך להסתתר
בחדרי מדרגות חשוכים
אתה מדליק סיגריה
והנעליים שלך עושות צורות בחול
איש לא מכיר אותך
אתה יכול לרוץ מהר
איש לא יבחין בך
אתה עומד מתחת לסככה
מביט בנשים הצעירות המסיעות עגלות עם תינוקות
בגיל עשרים חלמת מה אתה הולך להיות
דיברת על העולם הגדול, הרים, גבעות
עכשיו בגיל ארבעים
תכף משבר
הילדים לבושים צבעים לא מוכרים
האישה קוראת ספרים
על אהבות אחרות
ואתה שואל את עצמך
לאן נעלמו עשרים שנה,
מה יכולת להיות, ומה עכשיו?
תכף גשם
ואתה כמו אז
רץ מהר לחדר המדרגות
עכשיו אתה לבד שם
הילדים רצים לכיוונים שונים
כמו אחרי הפצצה
אחרי שנים
אתה מגלה
שנעלמו כול העקבות
החשש לא מתפוגג ממך
גם לא הצורך
לדעת איפה כול דבר מונח היום
אתה מלטף את הקרחת
הבטן, מוחזקת ערובה בתוך החולצה השחורה
מרחוק אפשר לראות שני נשים מביטות עלייך
ומדברות בקול
ראשך נוטף גשם
ואתה שואל אם ככה
נראה חלום שלא התגשם
אתה יוצא משם, מוכן להיאבק על הכול
מביט בגדרות הרחוקות של התיכון
בפינה שלך ושל כול החברים
איפה שהייתם יושבים ומעשנים
יושבת עכשיו בחורה צעירה
מסדרת ילדים קטנים בשורה אחת
אתה שומע ברקע
קולות מאז
והגשם נפסק
בגיל עשרים רצית להשיג את הכול
לכול מי שרק רצה לשמוע
אמרת, שאתה יכול לעשות את הכול
תכף ארבעים, תכף משבר
אתה חוזר למכונית
זורק את הבדל לרצפה,
בדירה שגרת נדלק האור
והגבר צועק על האישה
בדירה מעל ילד קטן יוצא למרפסת,
מתיישב על הרצפה הקרה
אתה מביט בהם,
תכף ארבעים
תכף משבר
יכלת להיות הכול אתה אומר לעצמך
לאן כול זה נעלם? למה זה תמיד הולך?
אתה נכנס למכונית
מביט מן החלון
השביל שצעדת קודם נראה רחוק
אתה מתניע, מתחיל לנסוע
ובטייפ אתה שומע
את השיר שלך ושל הנערה שלך
רקדתם אז, עם מי אתה רוקד היום?
שיר משנת 2002, הייתי אז בן 23 וחשבתי על משבר גיל 40
