ראיתי אותך בימים הטובים

ראיתי אותך בימים הטובים

כשהאור הגדול ליווה אותך

את חצית את הנהר

חיכית לי בצד השני כל הלילה

ראיתי אותך בזמן שהלהקה ניגנה

ושנינו זזנו בעדינות

לא פחדנו להישבר

פשוט לא רצינו לאבד את הרגע

ראיתי אותך אז

אני מביט עלייך היום

המרחק מתעצם

זה הכביש שמוביל לשום מקום

ירייה בגב

זה כל מה שאני זוכר

זה כל מה שאני לוקח

שהכאב החד מפלח את האוויר

ראיתי אותך טורפת בעיניים

מלאת תשוקה כשאת בונה

מלאת זעם כשאת הורסת

עכשיו משהו נשאר בודד

על השולחן כבר אין יותר סימנים חדשים

מישהו לקח אותך לסיבוב

ואת נשארת רחוק מהעין

לא ידעת שהמרחק מהלב מתארך באותו זמן

ראיתי אותך בימים הטובים

עולה על הכביש ונוסעת

ראיתי אותך מחכה לי שאגיע

ואז הכל נשרף,  בבת אחת הכל עלה באש

הימים הטובים, הם עדיין כאן?

לא מחפש ציפורים מצייצות מעליי

אבא וילד זורקים אבנים אל הנהר

אימא עומדת עם תינוק על פיסת דשא צהובה

אישה מבוגרת יושבת על ספסל וקוראת בספר 

ואני רץ, לא מחפש ציפורים מצייצות מעלי

התנועה כבר נשכחה

תשובות ושאלות

משהו אמיתי קורה כאן

משהו נע ונד בלי מנוחה

ברקע אפשר לשמוע קולות  

משהו מתחיל, ומשהו נגמר

ממשיך לרוץ, לא מחפש ציפורים מצייצות מעלי

סימנים של יוקרה נבלעים בשתיקה קרה

אי אפשר לשכוח את האמת

אי אפשר לברוח מהשקר

עכשיו הכל נעלם

האופק מת, רק ההווה קיים

אבא וילד זורקים אבנים אל הנהר

אימא עומדת עם תינוק על פיסת דשא צהובה

אישה מבוגרת יושבת על ספסל וקוראת ספר 

ואני רץ, לא מחפש ציפורים מצייצות מעלי

רצתי בפארק הירקון, את כל הדמויות ראיתי , רק את עצמי לא 

פועלים בחליפות

לאן שלא ניסע תמיד נהיה פועלים בחליפות

במדים בלויים, ג'ינסים משופשפים

עם מבט עצוב בעיניים,

מהתחושה שאף פעם לא נספיק , אין לנו זמן עכשיו לסגת

את כל מה שחטאנו, נהרות לא ינקו

אין סירה שתאסוף אותנו אל חוף מבטחים

את יודעת, לפני שנישרף

נרגיש את זה בעצמות , זה יזרום לנו בורידים

החטאים הם רשימה שלא נגמרת

דרך לא סלולה שלא עוברת בשום מקום

ואנחנו בסך הכל פועלים בלי ידיים

פועלים בלי עיניים, חסרי גוף ונשמה  

הולכים לישון בתחילת הלילה

נרדמים באמצע בלי כלום

כמו שורה בסרט שמגיעה לפני הכתוביות  

אין לנו סיכוי לדעת מה באמת עשה שם הגיבור

אנחנו פועלים בחליפות

פועלים במדים, בג'ינסים משופשפים  

את כל מה שחטאנו

נהרות לא ינקו

אין לנו חוף מבטחים

גם לא סלעים אליהם נוכל לשחות  

אנחנו רק פועלים בחליפות

מבקשים לחצות עוד היום בדרך אל הלילה 

גם כשאנחנו יושבים במשרד, אנחנו בסך הכל פועלים בחליפה 

רחבה

יצאנו לרחבה, ראינו ילדים בלי בית מתחברים אחד עם השני

הם שיחקו, קיללו  

ואנחנו ישבנו בצד

מדי פעם דיברנו, מדי פעם שתקנו

ובין לבין הפנס סנוור אותנו בחשכה

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

אי אפשר לראות סירות שטות ממקום למקום

רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם

ואותנו מדברים, מדי פעם שותקים  

סיפרת על העבודה ואני חשבתי

איך מצאנו את עצמנו כאן

בין המילים אני כותב שירים

את מציירת את הפרטים הקטנים

והילדים כאן משחקים

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

ילדים בלי בית רצים במהרה

מקללים וצורחים

אנחנו יושבים בצד מדברים ושותקים

פעם הייתי יוצא לכאן

מדליק סיגריה , מעביר עמודים

יום אחד הפסקתי אבל אנחנו עדיין כאן

יושבים בצד מביטים על הילדים

חושבים איך מצאנו את עצמנו ביניהם

ברחבה הזאת אין ריקודים

ובצד השני שלה אין נהר

סירות לא מפליגות לשום מקום

רק ילדים בלי בית מתחברים ביניהם

ואנחנו כאן יושבים בצד

גם לילדים בלי בית מגיע להתחבר  

זיקוקים

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

השמיים שלנו יתקפלו לשניים

פיסות ייפלו , עשן מכל עבר

אנחנו אוהבים את העשן ברקע

דם על הרצפה

קירות מרוסקים

בסוף אנחנו נולדים מחדש

אל תוך השריפות שהדלקנו

אף אחד לא יעצור אותנו

לא כשהשמיים ייפלו למים

בניינים יקרסו, כבישים ייחצו

ברכבת שלנו אין ניצולים

רק אנחנו ניוולד מחדש

עם ידיים קשורות

מבט מדמם

וזכוכיות במקום

בו פעם היה לב

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

תניחי לחלומות לשקוע

אניח לסיפורים

המילים ישקעו ויטבעו

בסוף לא יהיו כאן ניצולים

הבתים ייהרסו, הנהר יעלה על גדותיו

בסוף נצא מכאן בזיקוקים

לא יהיו כאן גיבורים 

זה מה שנקרא לצאת בזיקוקים ותמרות עשן, לא?

כעת

כעת

כשכלו כל המילים

העלים הפכו למותרות

והעצים הפסיקו להבריק בחורפים

כעת

אנחנו יכולים

לספור חיילים על לוח שחמט

לנגב את הזיעה מהעיניים

להסיר את הלוט מעל הכרזה

כעת, התהייה הופכת לאידיאולוגיה

והבדידות היא נהר

כעת אנחנו יכולים לבקש לדעת

אם האהבה, היתה מספרת את הסיפור שלנו

מה היתה כותבת

מה היתה משאירה בטיוטה

ומה היתה לוקחת למציאות

תאמרי לי,

אם יש נצח, האם אנחנו שם

חופשיים או לכודים

תחת עומס המילים

שהטלנו על עצמנו

כמעט מחוסר ברירה

תאמרי לי, לאן אנחנו נוסעים

מסילות, מרחבים, קרון אחרון

אם האהבה היתה נוסעת איתנו

לאן היינו מגיעים

ואם היתה נוטלת חלק במלחמה

האם היינו יכולים להישאר בצד שלה

כעת

כשכלו כל השעות

האם נותרה עוד שעה אחת בשבילנו

להביט החוצה

דרך האורות המסנוורים

מול האופק המעושן

אם אהבה היתה בינינו

האם היא עדיין חיה

או שמא נותר ממנה

רק ריח הגופה ורוח הבזיזה

תאמרי לי

כעת, את יכולה לומר לי לאן האהבה לוקחת אותנו?