לא יכול לכתוב לך שירים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

אל תחפשי את המילים

הן כבר לא נעוצות בעץ

משהו שייף או שרף אותו

לא מפחד ממך או מעצמי יותר

רק משנינו כאן פתאום

נעולים בתוך תנועה שלא נגמרת

כשהשמיים מטילים רסיסים לכל פינה

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

לא מצליח לקרוא אנשים, לשמוע סיפורים חדשים

העט לא מכתימה בדיו

הייתי רוצה לכתוב את זה בפשטות  

אבל המילים נעתקו

הן לא מצאו מקום אחר

רחוק כל כך מהשורות

ואת נשארת בלי מילים

בקרון הזה לא נשארו אנשים

זה מרגיש כמו בדידות אמיתית

מביט מהחלון ומחפש

לא מוצא מילים רק שדות פרועים

לא יכול לכתוב לך שירים כמו פעם

אני לא מפחד ממך או מעצמי

רק משנינו כאן, בלי מילים

מחפשים מה לומר, רוצים לדעת מה להרגיש

תכירי זה המחסום האמיתי 

כעת

כעת

כשכלו כל המילים

העלים הפכו למותרות

והעצים הפסיקו להבריק בחורפים

כעת

אנחנו יכולים

לספור חיילים על לוח שחמט

לנגב את הזיעה מהעיניים

להסיר את הלוט מעל הכרזה

כעת, התהייה הופכת לאידיאולוגיה

והבדידות היא נהר

כעת אנחנו יכולים לבקש לדעת

אם האהבה, היתה מספרת את הסיפור שלנו

מה היתה כותבת

מה היתה משאירה בטיוטה

ומה היתה לוקחת למציאות

תאמרי לי,

אם יש נצח, האם אנחנו שם

חופשיים או לכודים

תחת עומס המילים

שהטלנו על עצמנו

כמעט מחוסר ברירה

תאמרי לי, לאן אנחנו נוסעים

מסילות, מרחבים, קרון אחרון

אם האהבה היתה נוסעת איתנו

לאן היינו מגיעים

ואם היתה נוטלת חלק במלחמה

האם היינו יכולים להישאר בצד שלה

כעת

כשכלו כל השעות

האם נותרה עוד שעה אחת בשבילנו

להביט החוצה

דרך האורות המסנוורים

מול האופק המעושן

אם אהבה היתה בינינו

האם היא עדיין חיה

או שמא נותר ממנה

רק ריח הגופה ורוח הבזיזה

תאמרי לי

כעת, את יכולה לומר לי לאן האהבה לוקחת אותנו?