וקראנו בספר ההוא
על כל הדברים שלא עשינו וכבר לא נעשה
לא היו לידינו
מראות שייראו לנו איך אנחנו נראים באמת
יכולנו לזכור את
המבט, לדמיין את הידיים
אך יש דברים שאי
אפשר להבין
עבר כל כך הרבה זמן
מאז
והיום אנחנו רחוקים
מקו החוף
אך אנחנו לא
מפליגים לשום מקום
פעם עוד ידענו
לזהות את כיוון הרוח, ידענו עד לאן היא תנשב
השיער כבר הלבין,
המחשבות הצטננו
החלומות הגדולים
נפלו במספרים
נשארנו רק עם הספר והדמיון
את כל השאר נשחרר
כשיחלפו הימים
אין כאן מחילה על
הדבר האמיתי
אין כאן תשובות
לשאלות שלנו
אנחנו לא מחפשים
הרבה
רק משהו שיעצור את
המחוג לפני שנשקע
קראנו בספר אך לא
למדנו שום דבר
אין כאן מראה שתציג
אותנו לעצמנו כמו שאנחנו
הרי מי אנחנו בכלל?
שיער לבן, חלומות
גדולים, ילדים שאינם, מבוגרים שלא עשו את הצעדים הראשונים
ועבר כל כך הרבה
זמן
לא ברור ממתי, לא
ברור לאן
הרוח כבר חלפה, הסירות
נעלמו
קו החוף לא קרוב,
אז למה שלא נשוב?
ואולי לכל אחד יש ספר משלו, בו הוא קורא את הסיפור שלו
