הבטתי במראה,
נראיתי קטן
בזמן שהעמודים בספר
נגמרים לאט לאט
את באת והלכת, לא
חיכית
מרחוק היה נדמה לי
שהבנתי אותך
כמו השלמה מוחלטת
עם מצב שלעולם כבר לא ישתנה
רציתי להיכנס אל
תוך המים ולצלול
אני תמיד מדמיין את
זה
כאילו זה נכון
אבל בסוף אני נכנע
לתחושת הפחד
ונשאר בחוץ
הבטתי במראה,
נראיתי קטן
את עמדת שם, באת
והלכת, לא חיכית
אוסף של מילים לא
השאירו מקום
תחושה של קץ
אינסופי
רציתי לשכוח למה
באנו לכאן אבל משהו כל הזמן מזכיר לי
רציתי שנעלה ביחד
על השביל
ונתחיל ללכת בלי
דאגות
אך תמיד בהשלמה
הזאת יש משהו מכאיב
אני לא מצליח
להיזכר
מה הבטחנו אחת לשני
אוסף של שעות מתות
במראה אני נראה כל
כך קטן
תספרי לי את מי את
אוהבת באמת
כשהשעון כבר לא
עובד
שוב נלחמים בשדים
הקטנים, שוב מכוונים גבוה בלי לראות
מול כל הדברים בעולם, אנחנו בסופו של דבר קטנים גם במראה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה