מתחת לשעון

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

לא מתחמקת, לא נמלטת בבושה

ואנחנו מחפשים משהו עבה להתכסות בו

בזמן שהרוחות גועשות

עוד פעם יחלפו פה הצללים

עוד מעט הדמויות ישתנו

אך אנחנו נכיר את הפנים

נטמעות עמוק במבטים הנבוכים

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

חומות וביצורים, שום דבר לא חזק מספיק

גם לא תחושת האשמה האינסופית

כאן הבושה לא משחקת תפקיד

אורות חזקים לא מפסיקים לסנוור

דלתות נעולות, שבילים חסומים

שלחנו שירים על פני ים

עכשיו זה זמן לשתיקות קלות

הסערה כבר כאן, חולפת על פני השעון

לא נחפש בעשן את מה שאיבדנו בזמן

מתחת לשעון

סערה מתחוללת במלוא עוצמתה

נסיר מסיכות ונגלה איך נראים הפנים

לא מתחמקים, לא מתביישים, כאן אין מקום לאשמה 

שוב אלימות, שוב סערה, השעון רץ והכל מת לאט

קטן

הבטתי במראה, נראיתי קטן

בזמן שהעמודים בספר נגמרים לאט לאט

את באת והלכת, לא חיכית

מרחוק היה נדמה לי שהבנתי אותך

כמו השלמה מוחלטת עם מצב שלעולם כבר לא ישתנה

רציתי להיכנס אל תוך המים ולצלול

אני תמיד מדמיין את זה

כאילו זה נכון

אבל בסוף אני נכנע לתחושת הפחד

ונשאר בחוץ

הבטתי במראה, נראיתי קטן

את עמדת שם, באת והלכת, לא חיכית

אוסף של מילים לא השאירו מקום

תחושה של קץ אינסופי

רציתי לשכוח למה באנו לכאן אבל משהו כל הזמן מזכיר לי

רציתי שנעלה ביחד על השביל

ונתחיל ללכת בלי דאגות

אך תמיד בהשלמה הזאת יש משהו מכאיב

אני לא מצליח להיזכר

מה הבטחנו אחת לשני

אוסף של שעות מתות

במראה אני נראה כל כך קטן

תספרי לי את מי את אוהבת באמת

כשהשעון כבר לא עובד

שוב נלחמים בשדים הקטנים, שוב מכוונים גבוה בלי לראות 

מול כל הדברים בעולם, אנחנו בסופו של דבר קטנים גם במראה