כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות ימים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ימים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 9 בפברואר 2016

ראיתי אותך בימים הטובים

ראיתי אותך בימים הטובים
כשהאור הגדול ליווה אותך
את חצית את הנהר
חיכית לי בצד השני כל הלילה

ראיתי אותך בזמן שהלהקה ניגנה
ושנינו זזנו בעדינות
לא פחדנו להישבר
פשוט לא רצינו לאבד את הרגע

ראיתי אותך אז
אני מביט עלייך היום
המרחק מתעצם
זה הכביש שמוביל לשום מקום

ירייה בגב
זה כל מה שאני זוכר
זה כל מה שאני לוקח
שהכאב החד מפלח את האוויר

ראיתי אותך טורפת בעיניים
מלאת תשוקה כשאת בונה
מלאת זעם כשאת הורסת
עכשיו משהו נשאר בודד

על השולחן כבר אין יותר סימנים חדשים
מישהו לקח אותך לסיבוב
ואת נשארת רחוק מהעין
לא ידעת שהמרחק מהלב מתארך באותו זמן

ראיתי אותך בימים הטובים
עולה על הכביש ונוסעת
ראיתי אותך מחכה לי שאגיע
ואז הכל נשרף,  בבת אחת הכל עלה באש



הימים הטובים, הם עדיין כאן?

יום שבת, 22 בפברואר 2014

למה את לא מדברת איתי


יש גם ימים כאלה
כשאני מביט מהחלון ואת לא מדברת איתי
חושב מה היה יכול לקרות, אם היינו נוסעים בשבת אל מחוץ לעיר
אולי היינו עוצרים קרוב למגע,
חמקמק , אבל הוא לא היה מונע מאיתנו להרגיש

תביטי על אורות העיר ואספר לך איך זה מרגיש
להתמכר בעיניים עצומות, להתאהב בטיפות של חיבה
מוגשות לנו עטופות בשתיקה
יש גם ימים כאלה
למה את לא מדברת איתי עכשיו

רוצה להתקרב אלייך, קחי את זה קרוב
בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר
בסוף שבוע או ביום רגיל
שם נוכל ללכת לאיבוד, שם האורות יתחלפו מהר
יש גם ימים כאלה, למה את לא מדברת איתי על זה

אני כותב את המילים עכשיו ומדמיין אורות צהובים על כביש חשוך
יש אפלה על ההר, וגם בפנים במקומות ההם
משם לא נוכל לזוז
את הלב השארנו על המגרש
וחזרנו הביתה מובסים

תביטי עכשיו על הרחוב
אף אחד לא נותר שם, רק שניים עצובים
אין להם שיר פרידה, רק מילים ושתיקה
יש גם ימים כאלה את יודעת
למה את לא מדברת איתי עכשיו

נושמים בכבדות, מביטים לצדדים
מול משקפי השמש, כולם נעלמים
הכל דומה, הכל שונה
אני לא מצליח להבחין בפרטים
יש גם ימים כאלה

רוצה להתקרב אלייך
קחי את זה קרוב
בסוף הרי ניפגש בקצה של העיר
איפה שמותר לנו ללכת לאיבוד
אם רק ניסע בסוף שבוע או בכל יום אחר

יש ימים כאלה,
אנחנו מתקרבים אליהם בסערה או בעדינות
אני מביט מהחלון, חושב לאן אנחנו יכולים לצאת
יש גם ימים כאלה את יודעת
למה את לא מדברת איתי על זה


יש ימים כאלה, אני מניח שאנחנו צריכים להתרגל או להסתדר