ראיתי אותך בימים הטובים

ראיתי אותך בימים הטובים

כשהאור הגדול ליווה אותך

את חצית את הנהר

חיכית לי בצד השני כל הלילה

ראיתי אותך בזמן שהלהקה ניגנה

ושנינו זזנו בעדינות

לא פחדנו להישבר

פשוט לא רצינו לאבד את הרגע

ראיתי אותך אז

אני מביט עלייך היום

המרחק מתעצם

זה הכביש שמוביל לשום מקום

ירייה בגב

זה כל מה שאני זוכר

זה כל מה שאני לוקח

שהכאב החד מפלח את האוויר

ראיתי אותך טורפת בעיניים

מלאת תשוקה כשאת בונה

מלאת זעם כשאת הורסת

עכשיו משהו נשאר בודד

על השולחן כבר אין יותר סימנים חדשים

מישהו לקח אותך לסיבוב

ואת נשארת רחוק מהעין

לא ידעת שהמרחק מהלב מתארך באותו זמן

ראיתי אותך בימים הטובים

עולה על הכביש ונוסעת

ראיתי אותך מחכה לי שאגיע

ואז הכל נשרף,  בבת אחת הכל עלה באש

הימים הטובים, הם עדיין כאן?

נסיעות לילה

על כביש חשוך מסתנוור מאורות זמניים

שום דבר לא קבוע

כשבכל רגע המחשבות רצות בלי הפסקה

מכאן לשם עד תחושת ההתרסקות המוחלטת

ראיתי מכוניות דוהרות לכיוונים שונים

ואני המשכתי ישר

הקשבתי לתחזית

כאן גשם ומה שם, רחוק מכאן אותה נחמה מתמוססת

זוכר נסיעות לילה במדינות רחוקות

אוטובוס של תיירים שלא מבחינים בין מקומות

דרכי עפר במקום כבישים, שדות גובלים בקצוות

ומאחוריהם זרקורים מאירים, אין שם שום דבר

ואני מפורר ברגע אחד את כל הקשיחות

מעטפת חסרת תכלית

וחיפשתי כבר מקום יותר נעלה בסולם

לפני, לפני ההתרסקות המוחלטת

ואהבתי לראות את השלטים מנצנצים

פניות לשום מקום ודרכים ישרות חסרות תכלית

אהבתי להקשיב למילים, כשהזמר המשיך לשיר

גם כשהמוזיקה דממה, נשארתי לבד ברכב

ובינתיים הכביש המשיך להיות חשוך

נדמה ששום דבר לא באמת משתנה

רק האורות נוצצים בלי סיבה

הקצוות הופכים קרובים, ואני מתרחק 

כמו אז במזרח, בכל פעם כשיש נסיעת לילה, אני נהנה 

נשאר קרוב

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי, נשאר קרוב

נהנה לשמוע את הנשימות שלך מבעד לדלת

כשבחוץ עדיין חשוך והחתולים לא יצאו מהמחבוא שלהם

מנסה להיזכר מתי הפסקתי להקשיב למילים

תמיד חוזר אל אותם שירים

בדרכים לא מוצא שום דבר חדש

קשה לי עם משפטים מלאים בחרוזים שאין בהם שום דבר ממשי

את עדיין ישנה כשאני לוקח את הסיבוב

בכביש היוצא אל העיר השכנה

יש פקק שלא נגמר

כולם מקשיבים לרדיו, החרדות מחליפות פנים  

נשאר קרוב ומחפש אותך

את הרי הדבר האמיתי

ואני תקוע בין כאן לשם

אותיות נופלות מעצמן

כשאחזור הביתה את אולי תחכי לי

נאנח בלי הפסקה

את אומרת שאני לא זקן

אז איך זה שהזמן חולף מהר כל כך  

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי ונשאר קרוב

כשאחזור תספרי לי על החלומות שלך

אני אשקע שוב באבק, אתנקה ומחר נתחיל מחדש 

שיר על חזרה הביתה אחרי ריצת בוקר 

דירה קטנה וגשם

הגשם ירד חזק ודפק על שמשות החלונות

אי אפשר שלא היה לשמוע אותו

זוכר את עצמי בתוך דירה קטנה

מסתכל מצד לצד, מפחד, אולי ככה אני מרגיש את זה היום

תמונות על הקירות, טלוויזיה כבדה

לא היתה גינה ירוקה מסביב,

לא היה כלב שנבח

משהו ישן, עמוק, חלחל פנימה

כביש אחד לשום מקום ועוד כביש אחד הרחק מפה

לא זוכר אם הסתבכתי בחוטים של עצמי

משהו אחר עוצם את עיניי

משהו מתפורר בלי מגע

אולי ממתקים ישנים, אולי קופסה מפח

על השולחן, אין מגזינים ואין עיתונים יומיים

גשם חזק, ומסדרון עם דקים

זוכר ילדים רצים בחדר מדרגות  ושכנה אחת מפחידה

בקצה של השמיים, יש עוד עננים שחורים שמחכים

פחדתי נורא, אני מפחד עדין

ועל כל דבר שנראה אמיתי, יש משהו שנראה דמיוני

גם הזיכרון כבר לא שייך לסיפור הזה

גשם חזק

דירה קטנה

אני באמצע, רועד מפחד

אולי אני עומד עדיין שם

ככה הרגשתי בדירת ילדותי, באמצע החורף

תזרקי את המילה האחרונה

כשאת זורקת את המילה האחרונה

אני נשאר בצד

לראות איך היא פוגעת

לא יכול להתקרב, לא מוכן להמשיך מכאן לבד

סימנים על הכביש, הותירו אותי רחוק

עכשיו תתאהבי במה שנשאר ממני

את זורקת את המילה האחרונה

אני רואה איך היא פוגעת, אני נכנע

כל כך הרבה דברים אנחנו אומרים

הופכים את עצמנו לבובות מסוכנות

ובינתיים על הקירות

פוסטרים נקרעים, חושפים אותנו כמו שהיינו רוצים להיות

אז עכשיו תזרקי את המילה האחרונה

אני אנסה לתפוס אותה בלי למצוא את עצמי

מוטל בפינת החדר

כשאורות מהבהבים מעל עיניי

סימנים על הכביש, משאירים אותי רחוק

תתאהבי במי שהיית רוצה שאהיה

זו את או התהום עכשיו

אני עומד בצד ולא מבין איך זה נמשך

כשאת זורקת את המילה האחרונה

אני נשאר בצד

לראות איך היא פוגעת

לא יכול להתקרב, לא מוכן להמשיך מכאן לבד

מי שאומר את המילה האחרונה הוא המנצח, לא? 

ים המוות

נסענו במדבר אל ים המוות

לא נשארו ניצבים במלח

לא מצאנו את עצמנו זרוקים בצד הכביש

כל המילים שאמרנו, גררו אותנו בהילוכים מהירים

עד לאן נגיע

בשביל שלא נצטרך לחזור עוד לעולם

המדבר, הסערה

מישהו כיוון כך את הכלים

מדי פעם הקשבנו למילים

ואת צחקת, זרקת שמות בלי להפסיק

אני הבטתי מהחלון, אהבתי לראות אותנו ביחד

כשאנחנו טובים, אין יותר טובים מאיתנו

המוזיקה מנגנת מעצמה

זה לא בלוז, גם לא משהו משלנו כאן

הכי רחוקים מעצמנו

עד לאן ניסע בשביל לא לחזור עוד לעולם

נסענו למדבר אל ים המוות

אני לא אהבתי את האנשים

את לא הבנת את הזמן

ומשהו בינינו נבנה כל יום מחדש, עד לאן נגיע בשביל לא לחזור 

נסיעה אחת, ותמיד נוסעים בשביל לא לחזור

התיק הגדול

אתה ואני הולכים על השביל

מדי פעם אתה בועט באיזו אבן

ואני חושב על הילדים שמשחקים מאחורי הגדרות

ואיזו דרך ארוכה עשינו בשביל לחצות את הכביש

התיק הגדול מחכה לך בבית

אני לא אקח לך אותו

לא ארים את הרובה שלך

השמש מסנוורת בעיניים

אתה שותק רוב הדרך

ומדי פעם מביט לעברי

מפחד להודות שאני עדיין שם

והילדים מאחורי הגדר לא נעלמים אף פעם

פועלים לבושים כבד, הולכים ליד הכביש

הם מרימים ידיים, אולי זה יצליח להם הפעם

אף אחד מהם לא מעשן

ואין מי שיגיד להם מה לעשות

אני כותב בראשי מכתב לאישה אחרת

כשנגיע אשלח לה אותו בדף נקי

אתה לא תספר לי איך היא ואם היא חושבת עלי לפעמים  

התיק הגדול יחכה לך, אני לא ארים אותו

פתאום אני חושב שאף פעם לא שאלתי

מה עושה אותך מאושר

ואתה לא לימדת אותי איך לאהוב אותה

רק ילדים משחקים עדיין מאחורי הגדרות

כבישים ותנועה, מטוסים באוויר

נסענו רחוק בשביל להחזיר

שוב פעם הכלבים ועוד פעם השירים

אנחנו שוב הולכים על השביל 

באמצע נסיעה ראיתי פועלים הולכים ברגל, דמיינתי אותנו, אותי ואותך, אבל אף פעם לא הלכנו ככה באמת 

שרשרת

חוזר עשרים שנה לאחור

הכביש הזה ייגמר באיזה מקום

בינתיים ממשיך לנסוע

20 שנה ועדיין לא יודע לאן

אבק שריפה ביד

אקדח על השולחן

יש משהו מאיים באוויר

עשרים שנה מכאן, אחורה או קדימה

קניתי לה שרשרת בשביל שתאהב

אבל היא בשלה, לא רקדה לעולם

גם אחרי עשרים שנה

היא עדיין בשלה

זוכר ספסלים

אחר כך חול ובדלים

ישבנו שם כל הבוקר

נעלמנו מהנוף, והתמונות התמלאו בחדשים

עשרים שנה , אני חי רחוק

מכל מה שאני זוכר

ממה שידעתי לשכוח

עכשיו עומד להתחיל משהו חדש

קניתי לה שרשרת בשביל שתאהב

אבל היא בשלה , לא החזיקה לי את היד

גם אחרי עשרים שנה

היא עדיין בשלה

אחרי עשרים שנה עוד זוכר את השרשרת  

המחיר שלנו

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

לא נעצור לפני שיהיה מאוחר

רק ככה נוכל להמשיך

עד הסוף, עד דברי הימים

קוראים את השלטים, רואים את הכביש

ברחובות פנסים דולקים

אנשים יוצאים מהבתים

אנחנו לבד נשארים בחדר

זה המחיר, אנחנו תמיד משלמים

הזמן חולף

מתקתק לאט

אני לא מבקש, את לא עונה

כל אחד בשלו

יש מחיר לאהוב אותי, יש מחיר לאהוב אותך

באמצע הקניון צועדים לבד

כמו שני ילדים שנשכחו מאחור

והעולם המשיך למלחמה הבאה שלו

אף אחד לא מסקר אותנו

לא יודעים מה עובר עלינו עכשיו

סימנים של דם דמיוני

ורעשים ברקע

מול העיניים, דמויות נעות כמו מטרות

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

הם לא יידעו כמה זה עולה

אצלם המחיר תמיד מגיע עם צ'ק מוכן

אצלנו לא מקבלים הנחה

יש מחיר לאהוב אותי

יש מחיר לאהוב אותך

גם לאהבה שלנו יש מחיר יקירתי 

הכביש יחכה לנו

עוד מעט יחשיך בחוץ

הפנסים שמאירים את חלונות הראווה ייכבו

אנחנו יכולים לחכות כמה רגעים

הכביש יחכה לנו

כשנסיים לאכול, כשנסיים לפתור תשבצים לא פתורים

היו לנו כמה עזיבות שהוחמצו

היו לנו החמצות שלא עזבו אותנו

רק אנחנו יודעים כמה דגלים לבנים

נטועים עמוק בתוכנו

לא מתנפנפים ברוח, רק מתפוררים משרפות גדולות

עוד מעט יחשיך בחוץ

הכביש יחכה לנו

אנחנו יכולים למצוא מחסה

מפנים שמבקשות להביט בנו

ומשאירות סימן לפני שהן הולכות

כולנו זאבים בודדים

ביער נטול עצים

שם כולנו רעבים

אל תדאגי הכביש יחכה לנו

כשנסיים לאכול ולפתור תשבצים לא פתורים

נוכל לעמוד בקצה של הרחוב

לראות ילדים מטיילים על גגות

עד שהם ייעלמו לנו מהעיניים

הם לא מחזיקים דגלים לבנים

הם לא נשרפים בשרפה הגדולה

אנחנו לא צריכים להגדיר אותנו ואת מה שיש לנו

את יודעת כל ההגדרות שורפות

הן משאירות סימן לפני שהן הולכות

אנחנו עוד נרצה להגיע

אל תדאגי , הכביש מחכה לנו

כן, הדגלים הלבנים נטועים בנו

מתנפנפים ברוח

מרחוק אפשר לראות אותם משתלבים עם השמיים

עוד מעט נוכל לצאת החוצה אל הכביש שמחכה רק לנו

כשנסיים לאכול, כשנסיים לפתור תשבצים לא פתורים  

עם השנים למדנו שהכביש מחכה לנו, ויש לנו זמן לעלות עליו