כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות שביל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שביל. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 20 ביולי 2016

נערה עם אופניים

איפה את, נערה עם אופניים
משכת אותי כל הדרך
עד שנעלמת
אולי ראית שאני יכול לעשות את זה בדרכי

איפה את, נערה עם אופניים
השתחררנו מהחדרים, יצאנו מהכלובים
עכשיו הדרך חופשית
אנחנו יכולים להיות שוב פעם אנשים שלמים

עומדים זקופים
תנועה אחת ועוד אחת
מתקרבים לעיקר
אולי נעצור לפני שיהיה מאוחר

איפה את נערה עם אופניים
ראיתי אותך מדוושת לפניי
הסיבוב היה מפותל
לעיתים מישורי, לעיתים העלייה הביאה איתה ירידה

יכולתי לראות את הקצה מתקרב
יכולתי לראות אותנו בורחים
בזמן ההוא, מול מגע אחד
הכל פתאום נשכח

נערה עם אופניים, איפה את עכשיו
השביל עוד מעט נגמר
אני אמשיך אל מקום אחר
מקווה לראות אותך לפני שכל זה ייעלם



נערה עם אופניים נסעה לפניי בשביל, משכה אותי כל הריצה, בלי שהיא יודעת את זה

יום חמישי, 5 בפברואר 2015

התיק הגדול

אתה ואני הולכים על השביל
מדי פעם אתה בועט באיזו אבן
ואני חושב על הילדים שמשחקים מאחורי הגדרות
ואיזו דרך ארוכה עשינו בשביל לחצות את הכביש

התיק הגדול מחכה לך בבית
אני לא אקח לך אותו
לא ארים את הרובה שלך
השמש מסנוורת בעיניים

אתה שותק רוב הדרך
ומדי פעם מביט לעברי
מפחד להודות שאני עדיין שם
והילדים מאחורי הגדר לא נעלמים אף פעם

פועלים לבושים כבד, הולכים ליד הכביש
הם מרימים ידיים, אולי זה יצליח להם הפעם
אף אחד מהם לא מעשן
ואין מי שיגיד להם מה לעשות

אני כותב בראשי מכתב לאישה אחרת
כשנגיע אשלח לה אותו בדף נקי
אתה לא תספר לי איך היא ואם היא חושבת עלי לפעמים  
התיק הגדול יחכה לך, אני לא ארים אותו

פתאום אני חושב שאף פעם לא שאלתי
מה עושה אותך מאושר
ואתה לא לימדת אותי איך לאהוב אותה
רק ילדים משחקים עדיין מאחורי הגדרות

כבישים ותנועה, מטוסים באוויר
נסענו רחוק בשביל להחזיר
שוב פעם הכלבים ועוד פעם השירים
אנחנו שוב הולכים על השביל 



באמצע נסיעה ראיתי פועלים הולכים ברגל, דמיינתי אותנו, אותי ואותך, אבל אף פעם לא הלכנו ככה באמת