אל תוך הנשמה

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית ממהרת לחפש דלת יציאה

בטח היית פורטת הכל למילים ומספרים

היית מגלה , אם אני רוצח , סופר או אדם תמים

גם כשאת כאן מולי, עדיין מתחבא

בין שירים של אחרים לדמויות שנצרבות באש

מדמיין את עצמי הולך עם כובע ותיק ברחובות סואנים

חולף על פני מבטים לא מכוסים עם מחשבות לא מוגנות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

היית מצליחה לראות מקרוב

מה מסמנים השלטים

לאן נוסעים מכאן

כותב את המילים ומדמם מתשוקה

אם היית נכנסת, איך את היית משתקפת בחזרה

מה היה נשאר שלנו

מה נשמר מכל זה

אף פעם לא יספרו לנו כמה רחוק אפשר להגיד שהגענו

תמיד חשבתי שאהיה מישהו אחר

אבל אין כבר הפתעות, רק שריפות ובערות

במקומות חשוכים, אי אפשר לדעת מה אומרים המזלות

אם היית נכנסת אלי אל תוך הנשמה

האם היית מחפשת לעצמך דלת יציאה

לא הכל נפרט למילים ומספרים

אני לא רוצח, לא סופר, גם לא אדם תמים

אחרי שנכנסים אל תוך הנשמה, מה קורה אז?

ספרנו מילים

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא

כשהלכנו לישון

ידענו מה מותר ומה אסור לנו לומר

זה היה רגע יפה

לא יכולנו להרוס אותו

עבור שום דבר

כל כך קל להישרף, כל כך קשה להירגע

ערב שלם העברנו עם החטאים שלנו ביד

שילמנו עליהם, אז מה נותר לנו עכשיו?

בדידות גדולה מרגעים שלא באו

אחרים שלא ידענו להיכנס אליהם

את אומרת, אנחנו יפים וזהירים

עם משפטים מספרים גדולים

שכחנו את הסופרים

מה יהיה איתנו כשהכל יעבור

אני לא רוצה שתיסחפי בלי לדעת לאן

אנחנו נגיע כשכל זה ייגמר

מלבדך אין לי אף אחד להאמין בו

לאן את ממשיכה מכאן

ערב שלם ספרנו מילים

לא לבזבז אותן לשווא,

עם כמה נשארנו בסוף

אני לא עונה, את לא מגיבה לשתיקות

שומע את עמיר וממשיך

מילה אחר מילה אני קולט

הזרם מתגבר

נזכר בחופים, איך המים היו מגיעים אלינו קרוב

לקחנו את הדברים שלנו והלכנו

עוד מעט, כמו אז

לא יראו אותנו יותר

ואת מתארת במילים קצרות עולם שלם שנעלם

ערב שלם ספרנו מילים בכוונה

לא לבזבז אותן לשווא

כשסיימנו לדבר

נשארו לנו רק משפטים לתת

אל תיסחפי אם את לא יודעת לאן אנחנו ממשיכים מכאן