מכבה את האור

את מכבה את האור

משאירה אותי בחושך

הדלת נעולה, החלונות סגורים

אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת

לא הכרנו את הצלילים

הלהקה הפסיקה לנגן

לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור

ולא מתקרבת

אולי את מבקשת ממני לרקוד

עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד

תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד

לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים

אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור

אני נשאר על הספה

בלי מילים, בלי מטרה

כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 

אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

מביט בשמש, מחכה שהיא תיפול

החשכה לא תזיל עלינו דמעה

רק תשאיר לנו מקום

ללכת בלי כעס

זה הזמן , זה העיקר

גם אני רוצה

ללמוד איך עוזבים בלי פחד

איך עוזבים בלי להסתכל

על הכתמים שנשארים מאחוריי

לכל אחד יש כתמים בעיניים

את אוספת את הדברים

בוחרת את השביל  להיעלם בו בשתיקה

לא מביטה בשעון, לא משנה את המילים

החשכה לא תזיל עלינו דמעה מיותרת

גם את רוצה

ללמוד איך עוזבים בלי לפחד

לעזוב בלי להסתכל

על מה שנותר, על מה שקיים

לכל אחד יש אוסף של פחדים

השמש והחשכה מתחברים

אנחנו לא יודעים

אם להסתנוור או לחכות

שמישהו יזיל עלינו דמעה

ואחר כך יפתח לנו את השער

ילמד אותנו איך עוזבים

כן, אנחנו עדיין רוצים

ללמוד איך עוזבים בלי לפחד

לעזוב בלי להסתכל

על סימנים שהבטיחו הרבה

ועכשיו הם נעלמים בפירורים האחרונים

יש לנו סימנים של שמש, סימנים של חשכה

בחשכה אפשר להיעלם, באור אנחנו עדיין כאן