תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

ראיתי את הפנסים מהבהבים

שני חתולים ברחו אל תוך השיחים

ואנחנו נצרבנו לאט בחשכה הגדולה

יכולנו לשמוע את הזמר מדבר במקום לשיר

והשיר המשיך, בלי שידענו מה הולך לקרות

את אמרת הרבה דברים, לא התכוונת להכל

הבטתי לשמיים, החשכה הגדולה וכמה כוכבים בודדים

תמיד האמנו בטוב

אני כבר לא זוכר מתי זה התחיל

פנסים מהבהבים, חנויות נסגרות

ואותנו קופאים במקום

כל מה שלימדו אותנו נעלם

האמת הגדולה או המשחק המכור

ואני עומד בקצה, סופר את השעות

בלי זמן אי אפשר לעשות דבר

מבט אחד ושוב הכל נרגע

יכולנו להחזיק ידיים

להרגיש חזקים במרחב

ובינתיים הפנסים מהבהבים, כמה אפשר עוד להרגיש

הפסקת לשאול אותי שאלות קשות

ידעת שאני נלחץ מטעויות

כשחזרנו לחדר, שום דבר לא היה שם

הכל כמו זז, אבל אנחנו קפאנו במקום 

הטוב הזה עדיין כאן, לעולם לא עזב

מכל השאלות

מכל השאלות

שאני עוד שואל אותך

לא נותרו לך תשובות

הדברים לא ברורים מאליהם

מכל הדברים שאת עוד מנסה לומר

אני מגן על עצמי

רק מפני המותר והאסור

ומכל השאר, אני באמת נשמר

לא זוכר את הקץ

לא בורח לקצה

לפעמים אני מנסה להבין

אם את עוד אוהבת, או שזה משתנה

מילים של כאב

מתפוררות באוויר

מישהו ומישהו מת

אני מנסה לצאת מכל הסבב הזה

אורות חזקים מהבהבים

אני עומד בצד

ומביט עלייך

דרך מראות גדולים

אולי את עוד אוהבת אותי

אולי זה לשקר בלי מילים

תגידי לי איפה את עומדת

וכמה רחוקים הגלים

שעונים כותבים אותנו

שולחן ערוך, עיניים עצומות

הרצפה רועדת

אני אשכח מעצמי עד שלא אוכל אחרת 

כל כך הרבה שאלות ואין לי שום תשובה לתת בשמך

התפוגגו

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו לנו עם הזמן

במקום לחכות להם

יצאנו החוצה והתחלנו לנדוד

אבודים בתוך המחשבות

חיפשנו תשובות לשאלות

שלא ידענו לשאול

האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו, התפוגגו

מי יחזיק לנו את היד

הגשם  הרטיב את הקירות

הבטנו סביב, חיפשנו תכלית

גם אצל אחרים הזמנים משתנים

ולנו לא היה במי להאמין

התקפי חרדה קלים

כאבים בחזה

ההתרגשות בשיאה, זה כואב או חולף

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

עם הזמן גם אנחנו אבדנו

מצאנו את עצמנו בחוץ

עייפים בפנים ועייפים כלפי כל השאר

העיניים נכבו , ועוד לא ראינו כלום

האנשים שסמכנו עליהם נעלמו

על מי נסמוך עכשיו

אנחנו שוקעים במגבלות המותר

והאפשר נמצא על קרקע שונה 

אנשים נעלמים ואנחנו נשארים לבד, זה כל הסיפור 

לבד וליד

ואחרי כל השנים האלה

רציתי להיות זה שעונה לך על כל השאלות

אבל בסוף של כל יום

מוצא את עצמי לבד

ואותך רק ליד

התלישות שלנו מול השעון

בזמן שהמחוג מתקתק בביטחון

אנחנו מבינים את התחושה

אבל שוב מוצא את עצמי לבד

ואותך רק עומדת ליד

נוגע בפנים, מזהה את הייאוש

ואז עוצר את עצמי , חוזר לאחור

הכל בתנועות איטיות

את רואה אותי , לעיתים כמו במציאות

גם כשאת עומדת ליד

יש לך קוצים בנשמה

מאיימים לפרוח ולכסות את הכל

העלים הירוקים נבלו כבר מזמן

שנינו נפגשים כל ערב על אותה ספה

עם ידיים נוגעות, ועיניים שותקות

אחרי כל השנים האלה

רציתי להיות זה שעונה לך על כל השאלות

התשובות שלי מסודרות בקפידה

אבל בסופו של כל יום, מוצא את עצמי לבד

ואותך רק עומדת ליד

אחרי כל השנים האלה למצוא אותך ליד ואותי לבד