האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו לנו עם הזמן
במקום לחכות להם
יצאנו החוצה והתחלנו לנדוד
אבודים בתוך המחשבות
חיפשנו תשובות לשאלות
שלא ידענו לשאול
האנשים שסמכנו עליהם, נעלמו, התפוגגו
מי יחזיק לנו את היד
הגשם הרטיב את הקירות
הבטנו סביב, חיפשנו תכלית
גם אצל אחרים הזמנים משתנים
ולנו לא היה במי להאמין
התקפי חרדה קלים
כאבים בחזה
ההתרגשות בשיאה, זה כואב או חולף
האנשים שסמכנו עליהם נעלמו
עם הזמן גם אנחנו אבדנו
מצאנו את עצמנו בחוץ
עייפים בפנים ועייפים כלפי כל השאר
העיניים נכבו , ועוד לא ראינו כלום
האנשים שסמכנו עליהם נעלמו
על מי נסמוך עכשיו
אנחנו שוקעים במגבלות המותר
והאפשר נמצא על קרקע שונה
אנשים נעלמים ואנחנו נשארים לבד, זה כל הסיפור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה