ושוב חוזרות
הפנטזיות
שיחות אל תוך עצמי
מעמדים והתרגשויות
שוב אני יוצא מהדלת
רק בשביל להיכנס אל תוך מעגל בלתי נראה
אולי חסרו לי חיים
איבדתי את עצמי
עוד מעט בן ארבעים
והחלומות עם של
ילדים קטנים נטולי דאגות
לא מכיר אותם
לא מכיר גם את עצמי
שוב חוזרות הפנטזיות
נטולות פנים מלאות
בקול
אני בורח
לא מבין לאן
אין שום שד שרודף
אחרי
אז למה אני נשבה
בפנטזיה שאין לה קיום ממשי
רוצה להיות זה
שמצליח
לא יודע איך ובמה
לא מבין לא לדעת
בשביל מה
אני הרי קיים, יש
לי חיים, כאן או במקום אחר
לא מכיר את
הפנטזיות
גם לא את הפנים
שמלוות אותי
כל הדרך לתחתית
עוטף את עצמי
בסיפורים, שיהיה לי מה לחשב, מילים או עלילות
מאז ומתמיד אהבתי לספר לעצמי סיפורים, עכשיו זה חוזר אלי
