עטופים מעיל דק
יצאנו מהבית אל
הרחובות הדומים
כאן אי אפשר לראות
את הסערה משתוללת
חומות מסתירות
מאיתנו אמת נשגבת
כאן המקום שלנו לא
מוטל בספק
סיגריה ועוד סיגריה
אולי עוד ניבלע
במסלולי הזמן
שגרה שלא מצליחה
להיכנע
אולי אנחנו כאן רק במקרה, אולי יש כוונה
לפעמים אנחנו
נשמעים כמו סערת שלגים
ניצבים על החוף
באמצע החורף,
מחכים לגשם או
לסירה
התגלמות מושלמת של
קיטש מפואר ועלוב
כאן החומות לא
מספרות מי אנחנו באמת
כמה צלקות על
הידיים
הכל מת בשביל
שנרגיש חיים
בסוף אנחנו
מתעוררים קרובים לאמת, ונרדמים בצד השני
על הגב שלנו, לא
מונח שום תיק של געגועים
חוזרים אל הבית,
עייפים מתחושות
כן, המוות עדיין
מפעם בנו
יותר מהחיים, פחות
ממה שביניהם
מסביבנו חומות, אז איך נשמע מה קורה בצד השני?
