כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות חלום. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חלום. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 3 בדצמבר 2016

חלום מתפרק

ראית את החלום מתפרק לשניים
ואז מתפורר לרסיסים
כל מה שניסית לעשות, לא עזר
בשביל להדביק את החיים, צריך לשלם מחיר

מילים ספורות, שורות בודדות
תיאחז איתן בשולי הדרכים
אתה רוצה ללכת עם האנשים
רוצה ליפול מבלי לראות

אורות חזקים, ימים יפים
כל כך הרבה זמן תלוי לנו על הקיר
תסביר לי אתה כמה רחוקים הם הגבולות
לאן זה לוקח אותך מפה

סימנים של זמן שחלף
אתה כבר לא זוכר לאן זה הולך
מילים ושורות, הכל מתפרק
ממילא שום דבר לא שייך באמת

תיאחז עם אנשים בשולי החלומות
מישהו יזכור אותך
אולי תתפרק, אולי תנסה, בסוף זה ייקח אותך  
עכשיו אתה בורח, עכשיו אתה מנסה

כמה רחוק אפשר להגיע בלי לראות את הקצה
מה עושים כשהחלום מתפרק אחרי שנגמרים השבילים
אל תיאחז בשולי המילים,
פתאום תגלה כמה טוב הוא הזמן שעומד ומחכה 


חשבתי שהחלום שלי מתפרק, הוא עדיין שלם, רק איבדתי זמן בדרך 

יום שלישי, 4 באוקטובר 2016

הולך וחוזר

לא מצליח להושיט את היד
לגעת בפנים, לעצור בצד
כל פעם התנועה מובילה אותי אל אותה נקודה
בכל פעם נדמה לי, שאני לא יודע מתי ואיך זה ייגמר

מנסה להפסיק אבל לא יכול
מסוגל ללכת אבל אין לי מקום אחר
בכל פעם המציאות עולה על כל דמיון
אני בטוח שאצליח, מתעורר ומגלה שנשארתי באותו מקום

לא יכול לדבר מול פנים דוממות
לא יכול להסביר את עצמי בלי ליפול
כמה פעמים אפשר לספור עד שלוש
לפני שהספירה הופכת לחלום בלהות

הולך וחוזר, חוזר והולך
מנסה לתפוס בזמן את מה שאני מרגיש
חושב שזה ישתנה, אבל לעולם לא
המילים משקרות, העיניים לא נעצמות

הסיפור הזה מאוד קצר
אני תמיד חושב בדמיוני שמשהו טוב יקרה
מתאר את עצמי תחת שמיים לבנים
כשאני מתעורר, מגלה ששוב אני נמצא בין אותם קירות, מתחת לאותם סדינים

מנסה להילחם בשדים
לצאת מתוך האבק אל עצמי
חוזר שוב ושוב אל אותה נקודה
הים תמיד מוכן לטביעה הבאה



זו תמיד אותה תחושה, היא לא נגמרת, לא נעלמת, רק הולכת וחוזרת 

יום חמישי, 9 ביולי 2015

דלת נטרקת

שמענו את הדלת נטרקת
ראינו את מי ששיחק אותנו
יוצאים מהחדר בלי לחפש
שלט שיוביל אותם אל חיים אחרים

החלום נגמר
החדר נשאר שלם, ככה מספרים
במסיבות הגדולות אנשים עדיין רוקדים
מישהו מסניף את עצמו , מישהו שותה בלי הפסקה

אז מה אנחנו עכשיו?
לא מצליחים לסיים את המשפט
אז לא אמרנו את המילה האחרונה
עד שהזמן התערב והכריח אותנו להחליט

שמענו את הדלת נטרקת
ראינו את מי ששיחק אותנו
פעם נוסעים במוניות ליליות
פעם רצים זו אחר זה

תאמרי לי, מה עושים
כשהחלום נגמר והחיים לא מוכנים לחזור
אנחנו עדיין מתבלבלים בין הקרבות
את מה ניצחנו, מה הפסדנו

תביטי מה נשאר על השולחן
אנחנו הרי כאן לבד
מי ששיחק אותנו עזב מזמן
עכשיו תורנו להרים את הקלף הנכון

נוטשים באמצע
דירות עלובות
ארונות ריקים
אנחנו עוד נלמד לחזור למקומות הנכונים 



זה מי שאנחנו כנראה, קרוב או פחות