לא מצליח להושיט את
היד
לגעת בפנים, לעצור
בצד
כל פעם התנועה
מובילה אותי אל אותה נקודה
בכל פעם נדמה לי,
שאני לא יודע מתי ואיך זה ייגמר
מנסה להפסיק אבל לא
יכול
מסוגל ללכת אבל אין
לי מקום אחר
בכל פעם המציאות
עולה על כל דמיון
אני בטוח שאצליח, מתעורר
ומגלה שנשארתי באותו מקום
לא יכול לדבר מול
פנים דוממות
לא יכול להסביר את
עצמי בלי ליפול
כמה פעמים אפשר
לספור עד שלוש
לפני שהספירה הופכת
לחלום בלהות
הולך וחוזר, חוזר
והולך
מנסה לתפוס בזמן את
מה שאני מרגיש
חושב שזה ישתנה,
אבל לעולם לא
המילים משקרות,
העיניים לא נעצמות
הסיפור הזה מאוד
קצר
אני תמיד חושב
בדמיוני שמשהו טוב יקרה
מתאר את עצמי תחת
שמיים לבנים
כשאני מתעורר, מגלה
ששוב אני נמצא בין אותם קירות, מתחת לאותם סדינים
מנסה להילחם בשדים
לצאת מתוך האבק אל
עצמי
חוזר שוב ושוב אל
אותה נקודה
הים תמיד מוכן
לטביעה הבאה
זו תמיד אותה תחושה, היא לא נגמרת, לא נעלמת, רק הולכת וחוזרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה