זוכר את התחושה
הזאת
כשהעיניים מחפשות
מה לראות
ואין באמת מקום
להיות בו מרצון
הכל חי אבל מת
מבפנים
אני לומד את הזמן,
תקתוק אחר תקתוק
עוצם עיניים
אולי לא אצטרך
לראות
זוכר תמונות לא
ברור של קיום חד כיווני
כמה אפשר לחזור לשם
אל אותה תחושה, אל
אותו מבט
כתבתי שירים יפים
עכשיו בא העצב, לקח
אותי מכאן, החזיר אותי משם
נוגע במים, השתקפות
מלאה
כמה אפשר לחזור אל
אותה תחושה
נלחם בה כמו איש
מבוגר
ומת כמו חייל
עוצם עיניים ואז
שוב פוקח
בחדר מסתתרים שדים
אני יודע מה זה
אומר ומבין מה זה מרגיש
איך בינינו אין שום
דבר באמצע
נלך, נחזור
באמצע אין שום
מרווח
אני מת לאט
ולא מבין שזה מה
שנותר
חוזר אל אותה תחושה, עצבות בלתי פוסקת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה