כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות אבק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אבק. הצג את כל הרשומות

יום שני, 22 באוגוסט 2016

אל תחפשי עכשיו את הזמן

אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
עכשיו אנחנו חופשיים מחרדות קיומיות
עכשיו אנחנו יכולים למות בלי לפחד
החיים לוקחים אותנו אל מקום מעט שונה, שם כבר נסתדר

בין הגבולות והפחדים
משהו אמיתי מתרחש
אל תנסי להמעיט בערך של הדברים
אנחנו הרי כבר לא נשתנה
גם אם נדע כיצד להילחם בפרטים הקטנים

אל תתני לעצמך סיכוי להימלט
אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
במקומות בהם אנשים מטמינים דברים
שאין להם ערך, אין בהם כוונה

אם נעצור עכשיו את הקסמים
לאן זה יוביל אותנו, מקומות נטולי אור
זמנים קשים שלא הצלחנו לעצור
אל תחפשי אותם כעת
הטמנו אותם במקומות אליהם לא נחזור

אנחנו יכולים לראות את האבק שעל פנינו
פעם היינו משהו, היינו מישהו
היום אנחנו עוברי אורח ברחוב של חיינו
אנשים באים והולכים
אנחנו יושבים בכניסה ומחכים 



אל תחפשי את הזמן שעבר, הוא כבר נעלם

יום שישי, 21 במרץ 2014

אבק בכל פינה

השלט נפל מהדלת
אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר
הצבע דהה מהקירות
נעלמו הפנים שהביטו מהחלון

ברחוב ממול שני הומלסים על ספסל אחד
בחנות שליד יושבים הזקנים
מדברים על השלום שאיננו
וכמה קל היה כאן פעם, כשלא היה דבר

השלט נפל מהדלת
אי אפשר לדעת מי גר כאן יותר
אולי אף אחד
שטיח הכניסה נעלם , אבק בכל פינה

עוצר בתחנה, מביט מסביב
אולי אזכר במשהו , קולות ורעשים
על חלון הראווה של החנות הקטנה
כתוב בגדול , מבצע חיסול, סוגרים מחר


זוכר כותרות בעיתון, אנשים יפים
ילדים על אופניים
איך היינו משחקים כל הלילה
כשההורים דואגים


כותב מילים על נייר משומש
נכנס למכולת, קונה בקבוק שתייה
לא שואל לאן נעלמו כולם
אף אחד לא זוכר שהייתי כאן פעם


השלט נפל מהדלת
אף אחד לא יידע מי גר כאן פעם
בדלים של סיגריות, אף אחד לא מנקה יותר את הרחבה
אני עוצם עיניים, מדמיין שפעם היה כאן קל 


לעיתים אני חוזר אל השכונה הישנה, אולי ככה היא נראתה באמת