הכי טוב שאפשר

את עוצמת עיניים באמצע הנסיעה

מביט על הנוף של הדרך המשתקף  בפס של הנעליים

אנשים באים והולכים

מתיישבים וקמים

בספרים שקראנו לא דיברו הרבה

ואני הבטחתי לך שאם תרצי

נעשה את זה הכי טוב שיש

ואז נחזור להתחלה, אני זוכר כל מלחמה

צחקת עלי כשאמרתי לך , גם אנחנו יכולים להיות גיבורים

את אמרת שיש להם פנים אחרות,

ולמאמינים יש כבר דגלים עם מוטות

לא צריכים אותנו בשביל להחזיק

את המשכת לישון

ואני המשכתי להביט בפס של הנעליים

לא זכרתי את השמות שלהם

אבל פנים עלו בעיניים, רציתי לבכות

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

בספרים היה כתוב שאסור לבכות

ובספר החוקים שלנו לא היה כתוב דבר

אמרת, שלגיבורים יש פנים אחרות

הבטתי על ההשתקפות שלנו בחלון

רציתי לשאול למה אנחנו הולכים, למה אנחנו נשארים

אבל עצמת עיניים עד סוף הנסיעה

הבטחתי לך שנעשה את זה הכי טוב שאפשר

לראות את הנוף דרך הפס של הנעליים 

זה מתחיל בחמש בבוקר

אני זוכר את אבי קם כל בוקר לעבודה בחמש בבוקר, לפעמים מוקדם יותר, זוכר את עצמי קם בחופש הגדול לעבוד איתו, בשש בבוקר ומבטיח לעצמי , כשאהיה גדול אתחיל לעבוד בשעות נורמליות.

אז אני הנה בגיל 34 מתקשה לישון, נכנס באחת עשרה למיטה, לוקח לי חצי שעה להירדם, מתעורר בלילה בשביל לראות מה השעה וכמה זמן נשאר לי לישון ובשעה חמש ועשרים, חמש וחצי קם מהמיטה. חצי שעה לפני שהשעון מצלצל אותי.

סיבוב עם הקפה, אספרסו עם סיגריה ויוצא לעבודה. פועל בלי צווארון כחול ובלי קפה שחור. את רוב השירים היום אני כותב בבוקר בזמן הנסיעה. יושב או עומד זה לא משנה, לוקח משפט והופך לבית, לוקח את הבית ודואג שיהיו לו כמה בתים מעל ומתחתיו והנה לנו בניין. לפעמים הוא יוצא יפה לפעמים אני שמח שאני לא אדריכל.

זה לא מפתיע שברוב השירים חוזר המוטיב של הנסיעה, שיר אחד אפילו נקרא ככה, נסיעה, בפשטות. יש משהו בנסיעות שלוקח אותי רחוק, כאילו לא באוטובוס מלא חיילים, חרדים ועובדים אני נמצא אלא ברכבת שחוצה איזו ביבשת רחוקה, בלי מטרה, בלי יעד, נסיעה שנמשכת כל הזמן בלי הפסקה. יש נסיעות שעדיף שיימשכו כל החיים בלי שנגיע ליעד, ויש נסיעות שעדיף לוותר עליהן.

אני מביט מהחלון, רואה שדות, מכוניות בתנועה, לפעמים רואה טרמפיסטים בתחנה, תוהה איך הייתי מרגיש אם הייתי זר כאן באוטובוס, בכביש, במקום הזה בכלל. אבל כל זה נמשך חצי שעה, שאת החלק האחרון עוברים בז'בוטינסקי רמת גן בואכה תל אביב, שום דבר רומנטי אין כאן, במעבר שבין בני ברק לתל אביב, רק הכרה שעוד רגע מגיעים. הנסיעה הזאת לא תימשך בלי הפסקה. כמו אבא שלי אז, צריך להתחיל בעבודה.

שירים נוספים אפשר לקרוא בעמוד שירים באתר שלי