ופתאום את הלכת
אני לא רגיל לדלתות
שנפתחות פתאום בסערה
האור כבה בחדר
מדרגות ואז הוא נדלק
הפלא כבר היה כאן,
עכשיו הוא תם
לא אמרת מילה כשזה
קרה
וכשהתכוונתי לשאול,
כבר היה מאוחר לענות
פתאום את הלכת
היינו צריכים לומר
את האמת, היינו צריכים לומר אותה בקול
כל ההבטחות שאנחנו
מבטיחים נמסות בשמש החזקה
כשאנחנו רוצים
לקיים משהו אמיתי
כשאנחנו רוצים
לסגור את הדברים כמו שהם
אז אין לנו במה
להיאחז
פתאום את הלכת
לא יכולתי לעצור את
השיר באמצע
גם כשהזמר הפסיק
לשיר
גם שכבר לא הבנתי
מה המשמעות של כל זה
כל מה שהשארת לי
היה סימן שמשהו אחר
מתרחש
במקום אחר, רחוק
מכאן
ההבטחות שלנו נשארו
דוממות
כל מה שאני לקחתי
לא יכולתי להחזיק
מספיק חזק
נפל, נפל לי מהיד
עד שלא יכולתי לומר
מילה
פתאום את הלכת
ואני לא רגיל
לחדרים חשוכים
שקטים בתוך עצמם,
שקטים בתוך עצמנו
הכל מסתבך כשההבטחות
שלנו מבקשות את קיומן
אני לא רגיל שהדלתות נפתחות ככה בכוונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה