כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות כלבים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כלבים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

בנפילה

בנפילה, יש שדים שמכסים את פניי בנפילה
ואז מגיעה הנסיקה
מרגיש את הגשם הלח, הולך ובא
לאן זה לוקח אותי מכאן, בנפילה

עוצם את עיניי, מחזיק את ידיי, בנפילה
הכלבים לא נובחים, הזמן לא עובר
בנסיקה שלי, יש תמיד התחלה של סוף
אני לומד לתהות, לומד לחיות את הנפילה

ושוב פעם מתעוררים הקולות
אני מקשיב להם וחוזר לישון
בנפילה, שום דבר לא פתאומי
רק המילים חזקות מדי בשביל להרגיש

שמעתי את הילדים צורחים
אולי פעם עוד נצליח לחצות את הגשרים, בנפילה
אורות חזקים מסנוורים אותי
זו נסיקה, שאין לה כללים

אני לומד את הטיפות האחרונות של הזמן בנפילה
חול מטפטף על פני, עוצם את עיניי
כבר לא צריך להתוודות, כבר לא צריך להשפיל מבט, בנפילה
הכל נהיה כבד מדי, זר ומגוחך

השירים צועדים על נייר בנפילה
אין כאן שום דבר חדש, שום דבר נכון
בנסיקה אני נוחת, בנפילה אני ממריא
אלה כל הסימנים שנותרו להעיד 



בנפילה, בנסיקה, הכל דומה בסופו של דבר 

יום שלישי, 8 במרץ 2016

אנחנו כאן בשביל לשרוד

בתוך חדרים חשוכים בלי חלונות
כשהאור לא יכול להיכנס פנימה
אי אפשר לשמוע אפילו את נביחות הכלבים
אי אפשר לאסוף פירורים אחרונים בשביל לבנות איתם משהו

אנחנו נילחם בשביל לשרוד
יום ועוד יום, דקה ועוד דקות
מעצמות בודדות שנזרקות אלינו
עד רעיונות שעוזרים לנו לחלום

בתוך בתים עם קירות שבורים
כשהכל מתפורר ואי אפשר להיאחז בשום דבר
האמת הגדולה מסתתרת בתוכנו
אנחנו נעשה כל מה שאפשר בשביל להוציא אותה לאור

נקשיב לתופים מכים
הגיטרות יניעו אותנו
אנחנו נלחם בשביל לשרוד כאן
אנחנו נעבוד יום אחרי יום

נאסוף בדרך את המילים
שיהפכו לתפילה ויהיו לשיר
נאסוף בדרך אבנים
הם יעזרו לנו לסלול את הדרכים

אנחנו כאן בשביל לשרוד
אנחנו אל צריכים שלטים שיאמרו לנו לאן ללכת
לא, אנחנו לא זקוקים למחילה
גם החטאים שלנו הם שלב בדרך

אנחנו כאן בשביל לשרוד
נעשה את זה בידיים שלנו
נעשה את זה שנוכל לעמוד על רגלינו
אנחנו לא ניפול מול המראות



כל מה שאנחנו רוצים זה לשרוד

יום ראשון, 18 בינואר 2015

מה שהעיניים רואות

עמדתי ליד החלון
חיכיתי לראות מי יבוא ראשון
את או הוא
אצל השכנים בקצה השני של הרחוב היה שקט
שני כלבים נבחו , ואני ביניהם מחכה

פתאום הופעת, שמלה לבנה
והוא אחרייך , לחיצת יד ומבט עלייך
שלוש כוסות משקה אחד
הסתכלת על הספרים בספרייה , שום דבר חדש
כמה אור, כמה שקט

אני לא יכול לומר את מה שאני רוצה
הוא עומד שם במקרה, אין לו חלק במשחק
הימרתי על כל הקלפים, המטבעות נפלו רחוק
את התחלת לזוז עם המוזיקה, רציתי לראות אותך רוקדת
אולי זה מוקדם מדי לבקש דבר כזה

השמלה הלבנה לא הוכתמה
הוא ישב בפינה, זה לא שייך אליו, זה לא קשור למקום שלו כאן
ואני בחצי צעד יכולתי לעמוד באמצע החדר
להסתיר ממך מבט, לסגור אצבעות על אצבעותייך
את לא הרגשתי שמשהו כאן זז

טיפות מים טפטפו בברז, שתינו לחיים
רציתי לראות אתכם רוקדים ביחד , מה שהעיניים רואות
אחר כך הייתי שמח לראות אתכם מאושרים
ואולי השקר גדול מדי בשביל להעלים אותו
הוא לא ייכנס איתי כאן לקרב מבטים מייאש

כשהשעון התעכב בכמה שעות, הכל נדמה משותק
את המשכת לזוז, הוא רצה לעזוב
לא אמרתי מילה, נתתי לדברים לחלוף
גם אם תעזבו פתאום,
הוא לא ינצח, הוא לא יפריע 



מה שהעיניים רואות נכתב בעקבות קליפ של אסף אמדורסקי לשיר "הוא האמין לה" בצרפתית

יום רביעי, 7 בינואר 2015

סערה

בחוץ יורד גשם חזק
וכלבים נלחמים על כל פינה
אנחנו מביטים עליהם מובסים
אם היינו כמוהם, היינו חיים

החזאי מספר שהסערה תימשך כמה ימים
ואז הכל יירגע, נחזור אל האמת בשלווה
את מדליקה את הקומקום, מחממת לך תה
אני יושב בכורסא, קורא עיתון ונאנח

אם לא נהיה רעבים לא נחיה
בפנים הכפתור נכבה ונדלק
אי אפשר לעמוד בצד
לא מוכנים להוציא את הידיים ולהחזיק חזק

סימנים של סוף בכל פינה
אהבנו כבר כשהדלקנו את המדורה
תתפרקי, תתמסרי , הכלבים יחזרו הביתה
אם הם לא יהיו רעבים , הם ידממו לאט וימותו מהר

אני מוריד מהשולחן את הסיפורים האחרונים
השעון נשאר באותו זמן
זה תמיד נסגר במבט אחד
אוהב ומרחם, מלטף וקודר

תאמרי לי מה יהיה איתנו אחרי שהכל ייגמר
כשהגשם ייפסק ונצטרך לצאת החוצה
לגלות את הנזקים, ללכת בתוך הרוח  
אם לא נהיה רעבים אז איך נחיה

המדפים בבית מלאים באלבומי תמונות
הצבעים הפכו שחור לבן
הכלבים מזמן אינם
נשארנו לבד לעבור את הסערה


כמה ימים לפני הסערה הגדולה, תחושת רעב, אם רק רעבים אפשר לחיות, אחרת מדממים לאט