כשאת מניחה את הדברים
על השולחן
אני מוציא את המטבעות
ומתחיל להמר
על הנשמה שלא יודעת אם
להיפצע או להישאר שלמה
על הלב שעוד ידמם
את גורמת לי לשמור את
הקלפים סגורים
יד אחת על הסכין ושנייה
מבקשת לאחוז בידך
אולי נעבור ביחד את
החדר
אם נגיע לדלת,
סימן שניצלנו בזמן
כשאת מניחה את הדברים
על השולחן
אני לא יודע אם ללכת
לחדר השני
להביט במראה,
ולחפש מה השתנה
אולי את צודקת,
אין טעם להישאר שלמים
אז בואי נתפרק מכל מה
שאנחנו מרגישים
ניתן לאחרים את המנה
שלהם
ולעצמנו נשאיר רק
פירורים
שאריות של ימים,
שלא נסגרו עליהם השערים
כשאת מניחה את הדברים
על השולחן
הכל חייב להיות נקי
מצוחצח ואולי פשוט
מדי, אולי קל מדי
אני כבר לא בטוח מה את
חושבת בכלל
יוצא בבוקר אל הרכבת
השלישית
יושב באותו מושב,
מביט דרך אותה שמשה
לא לוקח שום דבר,
לא מבקש שתתלווי אלי
משם אני יכול להמשיך
לבד
כשאת מניחה את הדברים
על השולחן
אני לא שומע מוזיקה
בראש
ולא כותב לעצמי מילים
חדשות
אולי את יודעת,
אולי זה מקרי
הרי בסוף שנינו נמצא
את עצמנו
אחד מול השני,
מתחברים ומתפרקים
ואז הכל חוזר ,
את מניחה את הדברים
ואני שוב צריך לצאת
ניסיון לפרק את הדברים, לא לתת לשום דבר להפריע ואולי בעצם כן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה