ליד הדלת עומד בחור
מספר על בתים באלבמה
ערכים ורווחים מניבים
במושב שמולי,
גבר מספר לחבר
כמה הוא רעב,
ואיך הוא צריך לאכול לבד
ואני חושב שלא שמעתי
ממך כל היום
עוד מעט אני עובר את
פתח תקווה
חצי שעה אני מגיע
אולי את מחכה
בחשכה,
אורות של מרכז קניות מסנוורים אותי
לאט
מנסה להיזכר מה שמעתי
בחדשות
כל דבר קשור,
לתחושה שלא מצליחה לחמוק,
וליד שמקלידה את המילים
אני כבר לא ילד אבל
לפעמים עוד מתגעגע
לרגעים שיכולתי לעצום
את העיניים ולדמיין
היום המציאות לוקחת
אותי לסיבוב במקומות לא מוכרים
הבחור ירד,
הבתים באלבמה הלכו איתו
הגבר הרעב,
ירד עוד מעט בתחנה שלו
הוא יסע הביתה או אולי
יילך ברגל
יכין לעצמו ארוחת ערב
ויייתשב מול המסך
חדשות או תוכנית אחרת,
הוא לא יבין את ההקשר
ואני לא שמעתי ממך כל
היום
חשבתי אולי שכחת
דברים נאספים,
דברים נערמים
חשבתי איך להגיע
אבל משהו עצר אותי,
עוד לפני שעברתי את פתח תקווה
יורד בתחנה,
חיילים יורדים לפניי
כבר כמה שנים אין תיק
עלי
את לא מחכה,
חושב אולי שכחת
לא שמעתי ממך כל היום
מגיע לדירה והולך אלייך
אז אני קולט,
את כל הזמן זוכרת
גם כשהדברים נראים קצת
אחרת
לא מספר לך על בתים
אלבמה וארוחת ערב
מתבוננים ואז שותקים
עוד מעט חדשות,
ההקשר כבר ברור
לא שמעתי ממך כל היום, זה הרבה בשביל יום אחד...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה