מה אני אמור לראות

האורות במטבח עדיין דולקים

כשאנחנו הולכים לישון

הלהקה לא הפסיקה לנגן

גם כשפירקנו את הכל במשפטים קצרים

אם תרצי נוכל לצאת מכאן, ולצאת אל העיר

תגידי לי מה אני אמור לראות

כשאסתכל בעינייך

אלף דרכים פרושות או ביקורת גבולות

שמעתי את הקול שקורא לך

עוד לפני שידעתי איפה לחכות לך

האורות במטבח עדיין דולקים

ואין בינינו שום מרווח

אני אסגור את היום עם מבט אחרון

ואת תנעלי אצבעות על היד שלי

תגידי לי שזה כל מה שיש ואוותר

כל אחד לוקח את מה שהוא יכול

הטיפשים לוקחים מעט בתקווה שמשהו יישאר

אנחנו לוקחים את כל מה שרק אפשר

מה שייפול, ייפול

תגידי לי מה אני אראה כשאסתכל בעינייך

אלף דרכים פרושות או ביקורת גבולות

את מביטה עלי, אני לא מסתיר דבר

אם תרצי אפשר לצאת החוצה

הרחובות לא מחפשים מאיתנו סליחה

אנחנו לא צריכים לכתוב מחילות

אורות מהבהבים בעיניים

אני לא יכול לעצור פתאום

רק חשכה גדולה בחוץ

אל תבקשי ממני לעזוב

יש לי כל מה שצריך, אני רוצה להישאר

מבט אחד אל תוך עינייך, מה אני אמור לראות? 

געגועים וזיכרונות

הם דיברו שעות על מה שהיה

אני הקשבתי לשיחה ואז נזכרתי בך

איך פעם ידענו להיפגש בזמן

היינו יושבים שם על החוף

אבטיח ובירה, הכל נראה נכון

החזרנו זיכרונות כמו ציוד ישן

עכשיו נשארנו ריקים

אתה יושב שם במשרד

כותב שמות על צ'קים, מדי פעם מביט, אולי מישהו נכנס במקרה

אני כותב שמות על מסך, מנסה לתפוס את כולם

פנים עצובות, ידיים זריזות

הם דיברו שעות על מה שהיה

אחד נזכר בהיא, והוא נזכר בכל מה שקרה איתה

ואני שחזרתי בראש שיחות

חלפו כבר עשרים שנה

מדי פעם נפגשים, מדברים וצוחקים

הדרכים הן אותן דרכים,

רק הלב מבקש לדעת לאן ליפול

לא נסע מכאן, לא נתרחק מהעיר

כן, נשמור לעצמנו מקום אולי עוד ניפגש

הם מדברים, אני מקשיב

מנסה להיזכר מה כל זה אומר

על השולחן בסלון, לא נשאר דבר

אי אפשר לקחת הכל לאחור

אין מספיק מקום לכל דבר

אתה אומר שעוד ניפגש

ובינתיים מספר כמה זה כואב

געגועים וזיכרונות מתערבבים בתוך מציאות בלי גבולות

אני חוזר ובורח, ושוב נשאר

מחכה אולי זה ישתנה יום אחד 

אנשים שלא נפגשים, פתאום נזכרים

טנדר

תביטי עלי עכשיו

לי לא תהיה חליפה

ואני לא אלחץ את הידיים בחוזקה

אל תבקשי ממני נחמה

בדרכים שוב עם הנוף המתחלף

כל מה שאני רוצה זה טנדר

ואלפי קילומטרים

אל תבקשי ממני להדליק את האש

אני בסך הכל פועל של מילים

יושב וכותב אותן על שורות מתות

אל תבקשי ממני להחיות אותן עכשיו

אין לי טנדר, לא תהיה לי חליפה

ולפעמים החשכה

אני סוגר חשבון עם הזמן

זיכרונות צפים ומאיימים להטביע את כולי

אני זוכר כמה ריקים היו הימים הרעים

לי לא תהיה חליפה

ואין לי טנדר לנהוג בו על כביש ישן

מתפתה ולא צורח

כשאני לוקח את הסיבוב, אני כבד לא מפחד

אין לי חליפה

אני אל אשב על כורסת עור עבה

אין לי שום דבר לחזק או לתחזק

ובטנדר מישהו אחר נוהג 

לא תהיה לי חליפה וגם לא טנדר בו אנהג עם סרבל כחול, אני רק איש של מילים, לא יותר מזה 

הכל מקרי

אספנו את הדברים שלנו במהירות

יצאנו החוצה

האישה הזקנה ראתה אותנו ולא אמרה מילה

פעם היינו מדברים איתה, נכנסים אליה הביתה

היא היתה מגישה לנו קפה ועוגה

הדלקתי את האור בחדר המדרגות

את פחדת ששכחנו את הדברים החשובים

אני לא זכרתי מה הבטחתי לך אתמול

מילים התנגנו לי בראש, שירים של אחרים

אני כבר לא מקשיב למוזיקה, רק שיחות מקריות וסיפורים

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואת, לא מבטיחה לי דבר

אם תהיי פה מחר

הכל הרי מקרי כאן

נכנסנו לרכב, נסענו במהירות

ברמזורים אדומים , הרגל רעדה על הגז , מוכנה

את שתקת והרדיו ניגן

באמצע דיווחים על מהומות ממקום אחר

הכל בסוף מקרי

גם הזרות שלנו, גם הדרכים

בסוף הרי נפגשים

הכל מקרי

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא מאמין יותר למילים, לא מנסה להבין את סוף המשפטים

ואצלך זו תמיד כוונה ברורה

את מושיטה לי את היד ומסמנת , תחנה בצד

באמצע שום מקום, מביטים על השדות

שני חקלאים עומדים בצד ונחים

פתאום את אומרת, הכל מיותר

בוא נחזור, נתחיל מהתחלה

ואני חושב, הכל מקרי

גם הזרות שלנו, גם המקרים

אנחנו לא ננסה לתקן דבר

השכנה הזקנה תחכה לנו עם קפה ועוגה

הכל מקרי, הכל מקרי, הכל מקרי

לא באמת צריך להסביר שהכל כאן מקרי , נכון?