תחנת המוניות התרוקנה
מאנשים
כל הנהגים נסעו הביתה
עמדנו ליד השלט והבטנו
על השמיים
לא ביקשנו שהם ייפלו
ידענו שבשבילנו הם לא
ישנו דבר
אף אחד מאיתנו לא ניסה
לעשות היסטוריה
יום אחד הפסקנו להביט
לאחור
תמיד האמנו שבמקום אחר
יש יותר
פתאום לא ידענו את הדרך
חזרה
תחנת המוניות התרוקנה
מאנשים
כל הנהגים נסעו הביתה
אף אחד מאיתנו לא ניסה
לעשות היסטוריה
עוד לפני שידענו מה
הזמן
השעון הקדים אותנו
במעט
לא נותרו לנו מטבעות
גם לא דבר אחר להחזיק
או לתת
יום אחד הפסקנו להביט
לאחור
תמיד האמנו שבמקום אחר
יש יותר
בלילה החשוך הקשבנו
לצלילים
לא דמיינו את עצמנו
אותו הדבר
לרגעים היינו רוצחים
סידרתיים
ולפרקים ארוכים ילדים
קטנים שמתביישים
אף אחד מאיתנו לא ניסה
לעשות היסטוריה
תחנת המוניות נותרה
ריקה
ואם היינו רוצים להאמין
משהו בוודאי היה מחזיק
בנו
משהו היה שומר עלינו
וגם הלילה ,
כמו אז
אנחנו מתפתים להאמין
שיום אחד יקומו השומרים
ייגנו עלינו מפני
המחילות והוידויים הצפויים
תחנת המוניות נותרה
ריקה
כל הנהגים נסעו הביתה
נשארנו לבד ליד השלט
המואר
הבטנו על השמיים
הם לא ייפלו בשבילנו
הם אפילו לא היו קרובים
לזה
אנחנו לא ניסינו לעשות
היסטוריה
אנחנו יודעים מי אנחנו, לא זקוקים לתווית או הוכחה.
אנחנו לא מנסים לעשות היסטוריה, לא מבקשים שהשמיים יפלו בשבילנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה