כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות חלונות ראווה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חלונות ראווה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 5 בינואר 2016

חלונות ראווה

אורות נוצצים מאירים על השדרה
בחלונות הראווה אי אפשר לראות שום דבר חדש
אין כאן גיטרה שתיילל בחזרה אל השתיקה
והתנועה מסביב כבר לא זורמת כמו פעם

עומד בקצה של רחוב
זוכר פוסטרים גדולים שמבשרים על משהו טוב מתקרב
עכשיו מתבונן על דלת הבניין
לא נכנס ולא יוצא, בינתיים נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה

סימנים חדשים לא מעירים עכשיו את הדממה
משהו קורה כאן אבל בעצם במקום אחר
אני מעביר מסכים ומנסה לגלות
מי היה כאן לפניי, מי יבוא אחריי

כל כך הרבה שתיקות יכולתי לפרק
במשפט אחד שמסכם את הכל
אך תמיד ברגע המכריע
הוא משאיר אותי משותק

אורות זוהרים מאירים את השדרה
אף אחד לא חולף
אין תנועה בבתים
לא שומעים טיפות של מים או מכונות עובדות

עומד בכניסה לבניין, לא נכנס לא יוצא
נותן לעצמי עוד דקה של הפסקה
ובינתיים משהו אמור להתחיל
בחלונות הראווה שום דבר חדש 



כשאין כלום בחלונות הראווה, מה נותר לנו?

יום שישי, 20 ביוני 2014

חלומות

אני משאיר את האור דולק במרפסת
ויוצא מהבית עוד לפני שאת מגיעה
אנשים מביטים עלי במקרה
ואז הם מפנים מבט חזרה אל חלונות הראווה

את יפה כשאת עולה בדמיוני
נזכר איך אנחנו רוקדים בחדר לבד
אף אחד לא מבקש מאיתנו סיבוב נוסף
אני תמיד נופל לפנייך

תרשמי את כל החלומות שלך
אני אומר לך מדי פעם
המציאות תקשה עלייך לקחת את כולם איתך
את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה

יושב על ספסל , מביט על הזקנים
פעם נהיה כמוהם , היום אנחנו משחקים
אוהבים לחשוב בגדול
וחוזרים  למטבח אל כוס הקפה והעוגה

את יפה כשאת עולה בדמיוני
נזכר איך אנחנו רוקדים לבד
אלוהים לא קרוב
אז אנחנו מרשים לנו הכל

תרשמי את החלומות שלך
אני אומר לך מדי פעם
המציאות לא תרשה לך לקחת את כולם
את צוחקת ולא מאמינה לשום מילה שלי

חוזר הביתה , השעות כבר מתות
את עדיין לא הגעת
מכבה את האור במרפסת
אנחנו אוהבים לחשוב בגדול


כן גם אנחנו אוהבים לחשוב בגדול ולהתעורר בלי כלום