בין לבין

בין כל הסודות לבין כל השקרים

בין מה שמותר למה שהחמיץ

אי אפשר להסתתר מאחורי הפנים

כשצריך כל הזמן לגלות את שמסתיר

בין מסעות במציאות לדמיון עצל  

בין הלב הקרוע לזה שמבקש להירפא  

זמן שנמחק בזיכרון הוא כמו תעתוע

אם היינו שם, אז איפה היינו בכלל  

אי אפשר להרגיש, ולפשט יותר את המשפט

אורות חזקים, משהו מסנוור מבפנים ומבחוץ

בין אמיתות גדולות

לבין אי הבנה של הגדרות

בין מה שהבטחנו לבין מה שכבר לא נרגיש

בין הצער שבלב

לזה שמסתובב חופשי

בין העצב שהפשיר לאושר הקפוא

בתוך מחשבות שליליות

יש פלונטר שמסרב להניח  

נסיעות מכאן ומשם

הכל מוכן, הכל מובן, הקרב עוד רגע מתחיל

אפשר לעצור ואפשר לדהור

זו בחירה של פעם בחיים

אחר כך התנועה עובדת מעצמה

עד שמוצאים את התנוחה הנכונה

בין רגש אבוד

לבין מחשבה כלואה

כמה אפשר לשחק את אותו המשחק

זמן שהוקרב לא ישוחרר, אז אין מה לעשות

על מה שקיים בין לבין ובשוליים

מנהטן

את נשארת במיטה כשאני יוצא מהחדר

מסתובב לבדי ברחוב קשוח ממלחמות עם סיסמאות נבובות

לא יכולתי לעמוד מול הקור הזה

לא היה לי מקום מפלט אחר להיות בו

חיפשתי סימנים של חיים, משהו שאני מכיר

צעדתי בלי מטרה ובראש רצו אצלי תמונות מימים נשכחים

זוכר את המילים של השיר, לפחות את מה שאני זוכר

נכנסתי לסופר שם עבדה בחורה מארץ אחרת, קניתי לך קפה לבוקר

אצלי החלומות כתובים ברשימות ארוכות

אך את עושה את זה טוב ממני

לא הייתי יכול לעשות את זה אחרת

לא הייתי מסוגל לגרום לך להשאיר בי סימנים

גם אני עמדתי במנהטן והבטתי סביב

לא האמנתי שזה קיים, לא זכרתי שאלו מילות השיר

את נשארת בחדר עוד הרבה זמן, מנסה להתארגן

ואני חזרתי קפוא, בטח לא שלם

זוכר שאמרת לי

אני רוצה להיות אמיתית

ואת, את המציאות הכי קרובה לחלום

והחלום הכי גדול שיכולתי להגשים

גם אנחנו רצינו לעזוב

אך לא הספקנו להגיע אל השער בזמן

היינו יכולים להספיק יותר אם לא היינו מוותרים לעצמנו

אך אז, האם היה לנו על מה לכתוב ועל מה להצטער כשיהיה מאוחר מדי

תביטי עלי, עומד באמצע העיר

מנצח לא פחות מאשר מפסיד

קניתי לך קפה שיהיה לך משהו להתחיל איתו את היום

משהו כזה, את אומרת, מנצח את הכל

חודש במנהטן, זה הרבה, ואנחנו לא רוצים לעזוב 

מצטער

אהובתי אני מצטער על הכל

על כל מילה, על כל שתיקה

על שולחן לא ערוך

ועל מכתבים שלא כתבתי לך

אהובתי, זה החלום שנשבר

המציאות העלובה שקמה לתחייה

בכל בוקר כשאנחנו פוקחים את העיניים

וקירות נבנים, חלונות נאטמים, דלתות נטרקות

אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער

על סיפורים שלא סיפרתי, על שירים שלא כתבתי

על רף גבוה וסף נמוך

על עצם האובדן, והמחיר שבסוף השורה

אני מצטער שניסיתי להוציא אותך מהמשחק

בשביל שלא תיפגעי, בשביל שלא תיכנעי לחינם

אני מצטער שנותרנו בתחנה

בזמן שכולם כבר הגיעו אל דלת ביתם עם מפתח מתאים

אני מצטער, מצטער, מצטער

על אהבה לא גמורה, על זמן קפוא

על כל מה שידעתי לומר

ולא הצלחתי לפרק את המשפטים בלי כוונה

אני מצטער, מצטער

אם בלילות החלומות לא באים

ובימים המחנק הוא אמיתי

רק הבדיה דמיונית

אני מצטער, מצטער, מצטער, מצטער

מצטער על הכל, על הטוב ועל הרע, על כל מה שאני עושה ומה שלא