את נשארת במיטה
כשאני יוצא מהחדר
מסתובב לבדי ברחוב קשוח
ממלחמות עם סיסמאות נבובות
לא יכולתי לעמוד
מול הקור הזה
לא היה לי מקום
מפלט אחר להיות בו
חיפשתי סימנים של
חיים, משהו שאני מכיר
צעדתי בלי מטרה ובראש
רצו אצלי תמונות מימים נשכחים
זוכר את המילים של
השיר, לפחות את מה שאני זוכר
נכנסתי לסופר שם
עבדה בחורה מארץ אחרת, קניתי לך קפה לבוקר
אצלי החלומות
כתובים ברשימות ארוכות
אך את עושה את זה
טוב ממני
לא הייתי יכול
לעשות את זה אחרת
לא הייתי מסוגל
לגרום לך להשאיר בי סימנים
גם אני עמדתי
במנהטן והבטתי סביב
לא האמנתי שזה
קיים, לא זכרתי שאלו מילות השיר
את נשארת בחדר עוד
הרבה זמן, מנסה להתארגן
ואני חזרתי קפוא, בטח
לא שלם
זוכר שאמרת לי
אני רוצה להיות
אמיתית
ואת, את המציאות
הכי קרובה לחלום
והחלום הכי גדול
שיכולתי להגשים
גם אנחנו רצינו
לעזוב
אך לא הספקנו להגיע
אל השער בזמן
היינו יכולים
להספיק יותר אם לא היינו מוותרים לעצמנו
אך אז, האם היה לנו
על מה לכתוב ועל מה להצטער כשיהיה מאוחר מדי
תביטי עלי, עומד
באמצע העיר
מנצח לא פחות מאשר
מפסיד
קניתי לך קפה שיהיה
לך משהו להתחיל איתו את היום
משהו כזה, את
אומרת, מנצח את הכל
חודש במנהטן, זה הרבה, ואנחנו לא רוצים לעזוב
