כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות פחד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פחד. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 3 ביולי 2016

שום דבר כאן לא מובן מאליו

דברים נופלים מהידיים
העור נקרע מהגוף
העיניים לא רואות
משהו אמיתי מתרחש בחוץ

פחד הוא דבר חזק אמרתי לך
אי אפשר להתגבר עליו בלי להילחם
הלכתי לפינה, ניסיתי לשבור את כל מה שאני אוהב
רציתי להישאר קרוב בשביל לשרוד עוד יום אחד

אני מוכן לצאת החוצה,
אל המרחב האסור
מביט בעיניים שלך ויודע
מותר לוותר אך אסור להיעלם, אסור לברוח מפה

אני אוהב כשאת צוחקת
אוהב כשאת מספרת לי סיפורים
חלומות גדולים נעים בינינו
כמו בהתנגשות של קרחונים

הפחד הוא דבר חזק
ייקח אותו לאן שאנחנו רוצים
אם נשרוד הלילה, נצליח גם מחר
אני מבטיח לך דברים שאין להם בסיס

אורות מאפילים עלינו
כוחות חזקים מנסים להזיז אותנו
אם נלחם אז נצליח, אם ניכשל אז נברח
שום דבר כאן לא מובן מאליו



אם מה שעוזר לנו לשרוד, הוא מה שמחזיק אותנו, אז נילחם עליו

יום שבת, 10 בינואר 2015

דהרת סוסים

דהרת סוסים במרכז החדר
אני נשאר לראות עד לאן זה מוביל
הקירות מסתחררים סביבי
בסוף אצטרך להחליט
לעלות אל קצה ההר או ליפול לתהום

אני תמיד עוזב בנקודה מסוימת
כשהפחד כבר איננו
כשהצער לא מורגש
עומד בצד ומחכה שזה יתחיל
מילים כפותות ומשפטים עלובים

דהרת סוסים במרכז החדר
דמויות שחור לבן נעות באיטיות
אני אוהב לפחד
ואז מתגבר על הפחד באמצעות השכחה
מדחיק נקודות שאני קולע לסל

כל כך הרבה זמן חולף
אין לי סיכוי להינצל
אז מציל את עצמי באיטיות
ואז חותך הכל ברגע אחד

לא יכול יותר לשאת את הבושה
את הזמן המופסד
השירים נכתבים במקרה
כמו בצלילה אינסופית אל המילים

טובע וטובע
המילים מחזיקות אותי
דהרת סוסים ואלומת אור אחת

עדיין מאירה אותי 


עדיין עוזב, בלי פחד, בדיוק כשהוא נגמר, אני יודע לעזוב כמעט בזמן