דהרת סוסים במרכז החדר
אני נשאר לראות עד לאן זה מוביל
הקירות מסתחררים סביבי
בסוף אצטרך להחליט
לעלות אל קצה ההר או ליפול לתהום
אני תמיד עוזב בנקודה מסוימת
כשהפחד כבר איננו
כשהצער לא מורגש
עומד בצד ומחכה שזה יתחיל
מילים כפותות ומשפטים עלובים
דהרת סוסים במרכז החדר
דמויות שחור לבן נעות באיטיות
אני אוהב לפחד
ואז מתגבר על הפחד באמצעות השכחה
מדחיק נקודות שאני קולע לסל
כל כך הרבה זמן חולף
אין לי סיכוי להינצל
אז מציל את עצמי באיטיות
ואז חותך הכל ברגע אחד
לא יכול יותר לשאת את הבושה
את הזמן המופסד
השירים נכתבים במקרה
כמו בצלילה אינסופית אל המילים
טובע וטובע
המילים מחזיקות אותי
דהרת סוסים ואלומת אור אחת
עדיין מאירה אותי
עדיין עוזב, בלי פחד, בדיוק כשהוא נגמר, אני יודע לעזוב כמעט בזמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה