מאותה דלת

מוריד את הציורים משמשת החלון

מביט על התנועה המתנקזת מצפון

אורז, נוסע וחוזר

תמיד באותה דרך, תמיד יוצא מאותה דלת

הכי קרוב לכניסה

רחוק מכל השאר

אני מסביר , צריך להספיק הכל ומהר

את לא מבינה את הכוונה

יש מספר שעות קצובות

יום ומטרה

נכנס לרכב ונוסע

עוד מעט אחזור באותה דרך, אכנס מאותה דלת

מנסה לשכוח דברים ישנים

בשביל לשמור דברים חדשים

לא זוכר כבר למי אני כותב

את לא מבינה את הכוונה

מביט במראה

ומתכנס בתוך עצמי

הייתי שם פעם, כל יום אני חוזר

הציורים ירדו משמשת החלון, אפשר לראות את התנועה

צריך להספיק הכל ומהר

אין זמן אני אומר

את הולכת לישון

לא לוקחת את זה קשה

מתחרט עכשיו על הכל

על הטוב ועל הרע

כותב לך עוד שיר

וחוזר לשם

זה אותו מקום אליו אני חוזר, כמעט בלי כוונה 

בדרך לצפון

בדרך לצפון בכבישים פתוחים

בין ערי תעשייה ישנות לקיבוצים ריקים

נוף נעלם בשמיים הקפואים

ואת אוחזת בהגה,  אני נשען לאחור

חושב על כל הספרים שלא אכתוב

על מפעלים נטושים ופועלים מובטלים

מחשב שורות, מדמיין איך זה לכתוב אותן

בדרך לצפון, משאיות משתלבות בתנועה, תיזהרי

את שואלת מה קרה

אני עונה בשאלה

כל המילים מתחבאות מאחורי הפינה

בדרך לצפון, ראינו מה הפסדנו כשנשארנו מאחור

מכוניות דוהרות , מכבישי אמריקה ועד לכאן

בלב הצפון ראינו בתים קטנים מסודרים בשורה

תהינו מי נמצא מאחורי הקירות

מי ששם אמיתי, אנחנו כבר לא

עצרנו בתחנת דלק , ואני הבטתי סביב

לאן הולכים האנשים מכאן,

אולי הם עושים את אותה דרך כמוני

כשאת חזרת, ידעתי שאת הדרך הזאת עושים רק פעם אחת

זה לא געגוע למשהו שלא היה קיים

הרי לא נגענו בו אף פעם

ואולי זה מעולם לא קרה

רק אנחנו נשאבים פנימה, נסיעה לכיון אחד

בדרך לצפון המשכנו לנסוע

חשבנו שנגיע בזמן

לא ידענו שבסוף יש גבול

לקחנו את הפנייה, אולי צדקנו בכל זאת

אני חושב על הדרך, את חושבת על מה שנשאר

מתעקשים כמו ילדים שמבקשים להיות מבוגרים

וסביבנו מי יבין אותנו עכשיו

בדרך לצפון, גם השמיים קפואים עכשיו 

נסענו לצפון, ככה זה הרגיש ...