ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
אני נשאר מול המסך
מחכה שמשהו יתחיל והכלבה מביטה בי בינתיים
לא מקנאה או מצער רק בדידות
ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
הבטחנו פעם שלעולם לא נגיע אל הקו הזה
איפה שההורים שלנו נכשלו תמיד
אנחנו כבר למדנו שזה לא משנה
נספרים ומתפרקים, הדברים שאנחנו עושים הם
שמכריעים אותנו
הסיפור הזה שאנחנו מספרים, תמיד מתחיל
בנקודה אחרת
את לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
יושב מול המסך וכותב מילים בלי הפסקה
ילדים משחקים במגרש ליד אני שומע את
הקולות
יש שם קללות וכאן בחדר שקט
הכנתי לך ארוחה ושטפתי כלים
כשתבואי אולי נדבר
בדידות קפואה, מבטים נמשכים
אנחנו נספרים ומתפרקים , הדברים שאנחנו
עושים הם שמכריעים אותנו
איפה שההורים שלנו טעו
אנחנו מושכים את זה לכל הכיוונים
פעם, באיזה ספר או סרט ישן
האישה זרקה לחלל האוויר
הבדידות הכי גרועה מגיעה בשיא האהבה
ואז נפלו כל הקלישאות, נשארנו לבד
ואת לא ממהרת לחזור הביתה אחרי העבודה
כשתבואי , אולי נדבר
אחר כך סרט, אני אירדם
אתעורר באמצע הלילה ואת תביטי עלי
שאלות בלי ספק, מבטים ממושכים
בדיוק במקום בו ההורים שלנו נכשלו
במקום בו הם נכשלו, אנחנו מנסים להתקיים, זה כל הסיפור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה