עברתי ליד בית החולים
חשבתי שאפגוש אותך ליד השער
בסוף נשארתי לבד מול הבניין
לא ידעתי אם להיכנס או לצאת
גם מזיכרונות כאלה מתים לאט
אומנם לאט אבל זה יותר כואב
הבטתי למעלה לראות את קצה הבניין
נוגע בשמיים וחוזר לגובה הטבעי
אין כאן ממלכות ואין מלכים ומלכות
עברתי ליד בית החולים
רציתי להיכנס , לבדוק אם אנחנו עדיין שם
כל יום אני נכנס ויוצא ממחלקות נטושות
לא עצרתי לרגע
לא חיכיתי שהרופא יקרא לי
חיכיתי רק לך ליד שער בית החולים
בסוף נשארתי לבד מול הבניין
הבטתי למעלה לראות את קצה הבניין
נוגע בשמיים וחוזר לאט אל הגובה הטבעי
הזיכרונות הורגים לאט
ומחזירים אותנו אל החיים
חיכיתי לך בפתח הבניין
לא אמרת שתבואי, לא אמרתי לך מתי
רק חיכיתי לשמוע קולות של רופאים קוראים
בשמי
בסוף נשארתי לבד ליד שער בית החולים
כל יום אני מחכה שם ולעיתים רק במקרה, לפעמים מזיכרון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה