כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון
‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה פוליקר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהודה פוליקר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 19 באוקטובר 2015

אור ראשון

נכנס לרכב, כשאת חוזרת מהמסיבה
הלכתי לישון מוקדם
את יצאת לרקוד בחדרים עלובים
אין כאן תוכנית, לא חתמנו על הסדרים 

שומע ברקע את סער שרה
על עזה תל אביב
מדמיין איך אני נוסע אל המדבר, ככה זה מרגיש
באור ראשון של בוקר כשכל הכבישים פתוחים

עוד מעט אגיע
עוד ק"מ ועוד קצת
תוהה איך ייסגר המעגל
מגיע מוקדם או מאוחר מדי

המסלול מתחיל כאן
ק"מ ועוד אחד
נתתי לעצמי מספיק מרווח,
פותח מהר, מנסה להאט ולא מצליח להירגע

נשימות קלות, זיעה, עיניים נוצצות
אני יודע שזה קרוב
מתקרב אל הסוף,
תחכי לי כשאגיע לשם

אני יודע שאת ישנה עכשיו
סופרת חלומות, מחכה שכוכבים יאספו אותך
עם הזמן משהו מתקצר
בסוף אגיע אל הקצה להיות שם איתך

נכנס לרכב, פוליקר ברקע
קולות רעננים, אדרנלין לא נרגע
זוכר את המילים מפעם
הקילומטרים נספרו, עכשיו תורי לסגת  



כל שישי, כל שבת, אור ראשון, יוצא מהבית, את עדיין ישנה, ואני כבר רץ

יום רביעי, 28 במאי 2014

מגירות

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
משרבט בעט משהו
לפני שהוא ישכח

מוציא מגירות מהשידה
מתיישב על הרצפה
מרוקן אותן
פיסה אחר פיסה

פוליקר ברקע
מחברות עם סיפורים
לכל אחד יש חיים
שהוא הופך למשהו אחר

כל כך הרבה כאב בדרך אל האושר
כמו איים קטנים שמאיימים להטביע את הים
אין לו סירות הצלה
על החוף בנו בתי הארחה , הם תמיד סגורים בשיא העונה  

רואה איך אחרים עוצרים לחפש סימנים
והוא עם פוליקר ברקע
מסדר את הכרטיסים הישנים
עוד מעט הכל מתחיל

מפחד להישאר מאחור
לתת לשעון לנצח בנקודות
הפחד הזה משתק מבפנים
מנקה את הזיכרונות ונשאר עם האיים שלו

פוליקר ברקע
עוד מעט הכל נסגר
יושב על הרצפה, חופר במגירה אחת
אם יהיה לו זמן יעבור אל השנייה 


לכל אחד יש את הפוליקר ואת המגירות שלו