בחדר של שירי
יש תמונות על
הקירות
חומות וגדרות
אין פנים של אנשים,
אין בתים ישרים
הפעמונים בחדר של
שירי
לא מצלצלים בלילות
המרחק בין הקירות
נסגר ונעלם בשתיקות
שלה
כשהכל כמו עולה באש
, היא יוצאת אל מרכז העיר
בין המועדונים
השונים, מחפשת מקום לרקוד
להביט דרך החשכה על
ענני העשן
אולי יום אחד, כל
העסקאות ייסגרו בצד שלה
בחדר של שירי
הבגדים מוטלים על
הרצפה
היא לא יכולה למצוא
שם את הכרטיסים
הרכבת האחרונה כבר
נסעה, עולם חדש נפל לה בין האצבעות
שירי אומרת שכולנו
רעבים
אבל אף פעם אנחנו
לא שבעים
אם היה לי אקדח
הייתי יורה
בחלומותיי, בשביל לא לזכור אותם
כן, כל הסימנים כבר
כאן
מביטים דרך מסכות
ישנות
בחדר של שירי
אי אפשר להתחמק
מהעונשים
היא לא השאירה דבר
לעצמה, גם לא לאחרים
עוד קצת, עוד מעט
היא תיגע בקירות,
הם לא יתנפצו, ולא יישארו מאחור
הרכבת האחרונה כבר
נסעה והשאירה אותה בחדר שלה
אין באמת שירי כזאת, חדרים כאלה נבנים כל יום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה