אתה ואני

מביט בך מתוך החדר הקטן 

מנסה לאסוף רסיסים

אולי אצליח ליצור תמונה שלמה

מוכן להתפשר על הרבה פחות

מביט על עצמי במראה

מה אתה הייתה עושה במקומי עכשיו

על כל צעד, הייתי הולך אחורנית

בורח מאחורי הדלת שלא תראה אותי

כל כך הרבה מילים לא אמרנו

לא נשאר לנו דבר להאמין בו

אני לא חושב שפעם נשתנה

לך אין סיכוי ואני לא רוצה

אני מביט בה, היא מביטה עלי בחזרה

הבטחתי לה כל כך הרבה דברים

ידעתי שאם הייתה במקומי

לא הייתה מדבר, אולי הייתה הולך לישון

יושב על הספה חושב עליך

אתה בטח לא מבין על המהומה

איך בכל פעם כשהיא באה, הדברים מסתבכים

אני לא רוצה להיות כמוך, זה רחוק ממני

השתיקות הרמות

הרבה מילים להסביר

כל מה שהסתרת

אני לא מוכן שיצא מתוכי 

שיר על שניים שהם לפעמים אחד ולפעמים הם לא מכירים בכלל

איך היית מרגישה

אני לא כותב שירים בשתיקה

ולא כל מילה מכוונת למטרה

את יכולה לקחת את זה כמו שזה

את כבר יודעת את הכוונה

אז איך מרגיש ,

כשאני עומד בצד, מתאמן על כל מילה

ואת, פנייך מוגנות, לא מפחדות להישמט

איך זה מרגיש רגע לפני שאני אומר את הדברים

לוקח את זה לצד , את לוקחת את זה קרוב

איך זה מרגיש, כשאני נשחק

מול הזמן החולף בין השתיקות שלך

איך זה מרגיש, כשאת שומעת את מה שאת רוצה

ואני צריך להשלים את המשפט עד הסוף

אין לי דרך חזרה, אחרי שהן יוצאות, הכל אפשרי

יכול ליפול או להמשיך לרוץ

אני לוקח את זה לצד, את לוקחת את זה קרוב

אל תופתעי כשזה ייגמר

לא כל משפט נמשך בלי הפסקה

תקשיבי לשתיקה שבאה אחרי

היא דומה לשלך, רק חלשה יותר

לוקח אוויר, מבקש זמן

אחרי שהכל יקרה, הדלת לא תיטרק בכוונה

איך זה מרגיש, כשאת מקבלת את מה שאת רוצה

ואני נשחק מול המבט שלך, מול הזמן החולף בין השתיקות שלך

תדמייני את הסליל רץ לאט, זה כמעט זיוף

אבל זה לא קרוב למה שזה מרגיש

לוגם כוס מים קרים, והטיפות יורדות לאט

תספרי לי איך זה מרגיש, כשהכל יוצא ממני

ונשאר אצלך, בלי הלוואות, בלי ערבויות, בין השתיקות

השיר בנוי ממילים ומדבר על מילים, שיוצאות ממני ונשארות אצלך, איך היית מרגישה איתן