נסיעות לילה

על כביש חשוך מסתנוור מאורות זמניים

שום דבר לא קבוע

כשבכל רגע המחשבות רצות בלי הפסקה

מכאן לשם עד תחושת ההתרסקות המוחלטת

ראיתי מכוניות דוהרות לכיוונים שונים

ואני המשכתי ישר

הקשבתי לתחזית

כאן גשם ומה שם, רחוק מכאן אותה נחמה מתמוססת

זוכר נסיעות לילה במדינות רחוקות

אוטובוס של תיירים שלא מבחינים בין מקומות

דרכי עפר במקום כבישים, שדות גובלים בקצוות

ומאחוריהם זרקורים מאירים, אין שם שום דבר

ואני מפורר ברגע אחד את כל הקשיחות

מעטפת חסרת תכלית

וחיפשתי כבר מקום יותר נעלה בסולם

לפני, לפני ההתרסקות המוחלטת

ואהבתי לראות את השלטים מנצנצים

פניות לשום מקום ודרכים ישרות חסרות תכלית

אהבתי להקשיב למילים, כשהזמר המשיך לשיר

גם כשהמוזיקה דממה, נשארתי לבד ברכב

ובינתיים הכביש המשיך להיות חשוך

נדמה ששום דבר לא באמת משתנה

רק האורות נוצצים בלי סיבה

הקצוות הופכים קרובים, ואני מתרחק 

כמו אז במזרח, בכל פעם כשיש נסיעת לילה, אני נהנה 

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים

אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך

ממנה לא אצטרך לחזור

אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח

זה ששעריו נטרקו בחוזקה

אני לא מפחד יותר מהמבטים

אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות

ראיתי כבשים טועות בדרך

אני לא בטוח שאפשר עוד

להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה

אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר

ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה

אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק

הם עדיין מאמינים

שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה

הרגלים ושגרה

אי אפשר כבר להאמין בטוב

כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן

חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר

עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 

זה כל מה שיש לנו עכשיו

נשאר קרוב

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי, נשאר קרוב

נהנה לשמוע את הנשימות שלך מבעד לדלת

כשבחוץ עדיין חשוך והחתולים לא יצאו מהמחבוא שלהם

מנסה להיזכר מתי הפסקתי להקשיב למילים

תמיד חוזר אל אותם שירים

בדרכים לא מוצא שום דבר חדש

קשה לי עם משפטים מלאים בחרוזים שאין בהם שום דבר ממשי

את עדיין ישנה כשאני לוקח את הסיבוב

בכביש היוצא אל העיר השכנה

יש פקק שלא נגמר

כולם מקשיבים לרדיו, החרדות מחליפות פנים  

נשאר קרוב ומחפש אותך

את הרי הדבר האמיתי

ואני תקוע בין כאן לשם

אותיות נופלות מעצמן

כשאחזור הביתה את אולי תחכי לי

נאנח בלי הפסקה

את אומרת שאני לא זקן

אז איך זה שהזמן חולף מהר כל כך  

יוצא עם האור הראשון

לא מתרחק יותר מדי ונשאר קרוב

כשאחזור תספרי לי על החלומות שלך

אני אשקע שוב באבק, אתנקה ומחר נתחיל מחדש 

שיר על חזרה הביתה אחרי ריצת בוקר 

בורח וחוזר

מנסה להיזכר מתי כל זה התחיל

הרוחות הרעות ננעלו לאט

הן עזבו את החדרים שבתוכי

עכשיו מיותר להסתכל מאחור

אולי נפלו הדלתות, אין עכשיו חלונות להביט דרכן

על גשרים בהירים נוסע לאט

אף אחד לא עוקב אחריי

רק בורח וכבר חוזר

יודע שזה התחיל לא זוכר מתי

כל השדים ברחו אל השדות

לא סופר יותר גופות

לא יושב בתי קפה ומחכה לחשבון

שיעורים נגמרים

ספרים גדולים ננעלים

לא זוכר מי כתב ומי שרף

רוחות רעות שליוו אותי לא נעלמו, לא דעכו

עכשיו כל החדרים סגורים

אולי ידעתי להבדיל

בין פנים למסכות

אך עדיין לא מצליח להיזכר איך זה הרגיש כשזה היה אמיתי

זה כבר התחיל והנה זה נגמר

אותות וסימנים

מוטלים בלי שום סיבה

עכשיו לא מאוחר להשתנות

בורח וחוזר, החדרים נסגרים, לאן אפשר להגיע? 

הצטרפו לקבוצה part of me בפייסבוק

משהו קצת לא שגרתי, אני רוצה להזמין אתכם לקבוצה בפייסבוק שנקראת part of me. הקבוצה אותה מנהלת אישתי, חגית, עוסקת בתסמונת טריצ'ר קולינס.

הקבוצה נועדה לעזור למי שיש את התסמונת, הורים, בני משפחה וחברים שרוצים לעלות שאלות, לשתף סיפורים, להתעניין בדברים ועוד. מטרת הקבוצה היא ליצור שותפות ואחדות, לעזור ולהיעזר כשבשלבים מתקדמים יותר הקבוצה גם תערוך מפגשים בין החברים וכן עם אנשי מקצוע שונים 

אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה, להשתלב בה ולעזור לה לגדול. 

זה הקישור לקבוצה - https://www.facebook.com/groups/1576324262638212/ 

נשמח לראות אתכם 

לירון 

אור ראשון

נכנס לרכב, כשאת חוזרת מהמסיבה

הלכתי לישון מוקדם

את יצאת לרקוד בחדרים עלובים

אין כאן תוכנית, לא חתמנו על הסדרים 

שומע ברקע את סער שרה

על עזה תל אביב

מדמיין איך אני נוסע אל המדבר, ככה זה מרגיש

באור ראשון של בוקר כשכל הכבישים פתוחים

עוד מעט אגיע

עוד ק"מ ועוד קצת

תוהה איך ייסגר המעגל

מגיע מוקדם או מאוחר מדי

המסלול מתחיל כאן

ק"מ ועוד אחד

נתתי לעצמי מספיק מרווח,

פותח מהר, מנסה להאט ולא מצליח להירגע

נשימות קלות, זיעה, עיניים נוצצות

אני יודע שזה קרוב

מתקרב אל הסוף,

תחכי לי כשאגיע לשם

אני יודע שאת ישנה עכשיו

סופרת חלומות, מחכה שכוכבים יאספו אותך

עם הזמן משהו מתקצר

בסוף אגיע אל הקצה להיות שם איתך

נכנס לרכב, פוליקר ברקע

קולות רעננים, אדרנלין לא נרגע

זוכר את המילים מפעם

הקילומטרים נספרו, עכשיו תורי לסגת  

כל שישי, כל שבת, אור ראשון, יוצא מהבית, את עדיין ישנה, ואני כבר רץ

מתחת לשעון

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

לא מתחמקת, לא נמלטת בבושה

ואנחנו מחפשים משהו עבה להתכסות בו

בזמן שהרוחות גועשות

עוד פעם יחלפו פה הצללים

עוד מעט הדמויות ישתנו

אך אנחנו נכיר את הפנים

נטמעות עמוק במבטים הנבוכים

מתחת לשעון

אפשר להרגיש את הסערה

חומות וביצורים, שום דבר לא חזק מספיק

גם לא תחושת האשמה האינסופית

כאן הבושה לא משחקת תפקיד

אורות חזקים לא מפסיקים לסנוור

דלתות נעולות, שבילים חסומים

שלחנו שירים על פני ים

עכשיו זה זמן לשתיקות קלות

הסערה כבר כאן, חולפת על פני השעון

לא נחפש בעשן את מה שאיבדנו בזמן

מתחת לשעון

סערה מתחוללת במלוא עוצמתה

נסיר מסיכות ונגלה איך נראים הפנים

לא מתחמקים, לא מתביישים, כאן אין מקום לאשמה 

שוב אלימות, שוב סערה, השעון רץ והכל מת לאט