תני לנשמה שלי לצאת

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

מבעד לסדקים, מבין הפיתולים

אל הרוחות הטובות הנושבות מעלינו

תני לנשמה שלי ליצור מחדש את התעלות

את יודעת שאין מלאכים בשמיים

ואין אלוהים שהולך כאן בינינו

כל בקבוקי השתייה ייגמרו יום אחד

ואנחנו נצטרך להמציא את עצמנו שוב מחדש, הפעם בלי עזרה

תני לנשמה שלי לצאת החוצה

תני לאורות החזקים להאיר לי את הדרך

אני אגיע, בסוף אני תמיד מגיע

כששנינו כבר עומדים לצאת

מול פוסטרים דהויים

מול חלומות שבירים

הכל דהוי, הכל נשכח

תעזרי לי למצוא את הדרך

תני לנשמה שלי למצוא את הדרך

אני אוהב את התחושה

את המגע האינסופי

אין כאן מלאכים גדולים

אל תתפתי להאמין בכל האמונות הקטנות

גם אנחנו נשבים בחלומות

המציאות היא כל מה שנשאר שהכל מת מסביב

תני לנשמה שלי סיכוי להינצל ותראי כמה יפה זה יהיה 

כל מה שהנשמה לי רוצה, זה לצאת החוצה, תני לה 

שושנים אדומות

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

לא מבשרות דבר שלא ידענו עליו

חדרים חשוכים, אי אפשר לדעת מה איבדנו שם

ובמקום קטן שמעולם לא היינו בו, מתחוללת עכשיו מלחמה גדולה

כל אחד נלחם בשדים שלו, אל תתני להם להכניע אותך

את יודעת את האמת, תחזיקי בה

אם היא תתפורר לך בידיים

אין סיכוי שתישארי קרוב מספיק בשביל להרגיש

אני לפעמים בורח אבל תמיד חוזר

את יודעת שזה כואב כשאין מה לעשות עם מה שנשאר

רוחות סוערות בחדר

אולי יצאנו מוקדם מדי

שושנים אדומות בכניסה אל הבית

מודעות תלושות

מישהו נולד, מישהו מת

אנחנו לא בוכים, איבדנו את הטעם האמיתי של הדברים

אנשים נבהלים, אנשים צועקים

אנשים נכנעים לשדים שלהם, אל תתני להם להכניע אותך

יש כאן מספיק מקום בשביל הדברים הטובים

אם רק נדע להחזיק אותם

איבדתי כיוון במחשבות, אני כבר לא סופר תשובות

אל תבקשי ממני להישען לאחור בשביל להחזיק אותך קרוב

מקשיב למילים, צולל אל תוך עינייך

שושנים אדומות יישארו בפתח הבית גם אחרי שהדלתות ייטרקו 

אל תתני לאנשים ולשדים להכניע אותך

ואין גלימה

ראיתי את המלך מאבד את כתרו

משיל מעליו את גלימתו

ראיתי את הטורפים נעים סביבו

כשאקורד אחד של גיטרה מתנגן

בלי הפסקה, בלי מחילה

אני זוכר איך נכתבו הסיפורים לפני שנים

לא היה שם צדק ממשי ולא חמלה קיומית

הכל נעזב בפתאומיות אינסופית

המלך ירד מנכסיו, העיניים נעצמו

רק הנתינים נשארו במקומם

כן שמעתי את השיר

זה היה שיר של נזיר בודד שמחפש תקווה

בעיניו הגדולות

כשכל הדלתות נטרקו והחלונות לא עמדו בסערה

רצתי לשיר הללויה

לא ידעתי כיצד ועבור מי

השליח נעלם והטורפים לקחו איתם את הטרף

כן המלך איבד את כתרו

לא נשאר לו דבר למשכן עבור הקדושה האפורה

קירות לבנים נשברו בבת אחת

הכל נשכח, הכל מת

שמעתי את הנזירים מבשרים בתדהמה

הם ידעו היטב את התשובה

המלך נפל, הגלימה התרוקנה מתהילה 

המלך נפל ואין גלימה, השיר נגמר, מה נשאר

אתה ואני

מביט בך מתוך החדר הקטן 

מנסה לאסוף רסיסים

אולי אצליח ליצור תמונה שלמה

מוכן להתפשר על הרבה פחות

מביט על עצמי במראה

מה אתה הייתה עושה במקומי עכשיו

על כל צעד, הייתי הולך אחורנית

בורח מאחורי הדלת שלא תראה אותי

כל כך הרבה מילים לא אמרנו

לא נשאר לנו דבר להאמין בו

אני לא חושב שפעם נשתנה

לך אין סיכוי ואני לא רוצה

אני מביט בה, היא מביטה עלי בחזרה

הבטחתי לה כל כך הרבה דברים

ידעתי שאם הייתה במקומי

לא הייתה מדבר, אולי הייתה הולך לישון

יושב על הספה חושב עליך

אתה בטח לא מבין על המהומה

איך בכל פעם כשהיא באה, הדברים מסתבכים

אני לא רוצה להיות כמוך, זה רחוק ממני

השתיקות הרמות

הרבה מילים להסביר

כל מה שהסתרת

אני לא מוכן שיצא מתוכי 

שיר על שניים שהם לפעמים אחד ולפעמים הם לא מכירים בכלל

אורות חזקים מסנוורים אותי

אורות חזקים מסנוורים אותי

אל תגידי שזה לא נכון

עכשיו כל העיר מדממת

ואני לא מסוגל לכתוב מילה

רץ בלי הפסקה

ובין לבין אני חולם

על רגע הסיום

אחריו משהו יתחיל או יתמוטט

לא מסוגל לכתוב מילים כמו פעם

השירים נכתבים על ידי אנשים אחרים

אני מקשיב תמיד לאותן מילים

ומקווה שאצליח למצוא חדשות

העיר הזאת נראית כמו פס דם

בסוף מישהו יצטרך לנקות הכל

אני אעמוד מול החלון ואחכה שיגיע תורי

בינתיים רץ בין השעות הארוכות לימים הקצרים

אורות חזקים מסנוורים אותי

אל תגידי שזה לא אמיתי

העיר הזאת ממדמת למותה

ואנחנו מעולם לא ידענו להציל אותה

מביט מהצד על הנעשה

אולי תספרי לי איך כל זה קרה

הפסקתי לכתוב, הפסקתי להקשיב

ואת מחכה לי, הרי יגיע גם תורי

רץ ורץ והאורות מסנוורים, ואת מחכה 

נסיעות לילה

על כביש חשוך מסתנוור מאורות זמניים

שום דבר לא קבוע

כשבכל רגע המחשבות רצות בלי הפסקה

מכאן לשם עד תחושת ההתרסקות המוחלטת

ראיתי מכוניות דוהרות לכיוונים שונים

ואני המשכתי ישר

הקשבתי לתחזית

כאן גשם ומה שם, רחוק מכאן אותה נחמה מתמוססת

זוכר נסיעות לילה במדינות רחוקות

אוטובוס של תיירים שלא מבחינים בין מקומות

דרכי עפר במקום כבישים, שדות גובלים בקצוות

ומאחוריהם זרקורים מאירים, אין שם שום דבר

ואני מפורר ברגע אחד את כל הקשיחות

מעטפת חסרת תכלית

וחיפשתי כבר מקום יותר נעלה בסולם

לפני, לפני ההתרסקות המוחלטת

ואהבתי לראות את השלטים מנצנצים

פניות לשום מקום ודרכים ישרות חסרות תכלית

אהבתי להקשיב למילים, כשהזמר המשיך לשיר

גם כשהמוזיקה דממה, נשארתי לבד ברכב

ובינתיים הכביש המשיך להיות חשוך

נדמה ששום דבר לא באמת משתנה

רק האורות נוצצים בלי סיבה

הקצוות הופכים קרובים, ואני מתרחק 

כמו אז במזרח, בכל פעם כשיש נסיעת לילה, אני נהנה 

עשן בשדות

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר את העיניים

אולי אצליח למצוא את השביל אל הדרך

ממנה לא אצטרך לחזור

אל הבית הישן

זה שכבר לא עומד ברוח

זה ששעריו נטרקו בחוזקה

אני לא מפחד יותר מהמבטים

אנשים זרים עומדים ומקללים

ראיתי עשן בשדות

ראיתי כבשים טועות בדרך

אני לא בטוח שאפשר עוד

להציל את המציאות מכיסי ההתנגדות

כל התימהון הזה עולה מחיר גבוה

אני עכשיו מציל רק את מה שאפשר

ונשרף השדה, נשרפים כל החלומות באש

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

ראיתי את עצמי בורח מפני הסרט הזה

אך הגיבורים עדיין מחזיקים בנשק

הם עדיין מאמינים

שזו השיטה

כן , כולנו עבדים של פנטזיה עלומה

הרגלים ושגרה

אי אפשר כבר להאמין בטוב

כשהרע חושף את החיוך המכוער של הזמן

אורות ניאונים לא מסנוורים יותר

לומד עם הזמן מה עוד נשאר כאן

חורבות נחשבות לבית,  ובית אין לו גג יותר

עומד חשוף מול שדה בוער, זה כל מה שנשאר 

זה כל מה שיש לנו עכשיו