כמה מילים על עצמי

שלום רב, שמי לירון תמם, בן 38, נשוי, גר בכפר סבא עם אשתי ועם הכלבה שלנו. יש לי תואר ראשון במדעי המדינה, תואר שני בגישור ותואר שני נוסף במינהל ומדיניות ציבורית. אני עובד בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט, ובזמני החופשי אני רץ למרחקים ארוכים.

בגיל עשר התחלתי לכתוב שירים וסיפורים, בתחילה למגירה, ובסביבות שנת 2000, התחלתי לפרסם אותם באתרי שירה ופרוזה ברחבי הרשת, אותם לשמחתי קורא קהל גולשים נאמן.

עם השנים נוצר אצלי מאגר שירים ובמאי 2013 החלטתי להקים אתר משלי. לירון תמם-שירים חדשים, האתר מתעדכן מדי שבוע בשירים חדשים וישנים. לצד האתר פועל גם עמוד פייסבוק, העמוד של לירון תמם, בו חברים כבר למעלה, נכון למאי 2017, למעלה מ-840 חברים.

בבלוג אני מפרסם שירים שלא מופיעים בשום מקום, כולל לא באתר והוא מאפשר לי לשמור על קשר ישיר עם הגולשים. אני מזמין אתכם לקרוא את השירים, להגיב ואם אתם מעוניינים לשאול שאלות או להעיר הערות, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר במייל: tamam231@gmail.com.

מצפה לשמוע מכם,
לירון

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

בנפילה

בנפילה, יש שדים שמכסים את פניי בנפילה
ואז מגיעה הנסיקה
מרגיש את הגשם הלח, הולך ובא
לאן זה לוקח אותי מכאן, בנפילה

עוצם את עיניי, מחזיק את ידיי, בנפילה
הכלבים לא נובחים, הזמן לא עובר
בנסיקה שלי, יש תמיד התחלה של סוף
אני לומד לתהות, לומד לחיות את הנפילה

ושוב פעם מתעוררים הקולות
אני מקשיב להם וחוזר לישון
בנפילה, שום דבר לא פתאומי
רק המילים חזקות מדי בשביל להרגיש

שמעתי את הילדים צורחים
אולי פעם עוד נצליח לחצות את הגשרים, בנפילה
אורות חזקים מסנוורים אותי
זו נסיקה, שאין לה כללים

אני לומד את הטיפות האחרונות של הזמן בנפילה
חול מטפטף על פני, עוצם את עיניי
כבר לא צריך להתוודות, כבר לא צריך להשפיל מבט, בנפילה
הכל נהיה כבד מדי, זר ומגוחך

השירים צועדים על נייר בנפילה
אין כאן שום דבר חדש, שום דבר נכון
בנסיקה אני נוחת, בנפילה אני ממריא
אלה כל הסימנים שנותרו להעיד 



בנפילה, בנסיקה, הכל דומה בסופו של דבר 

יום שני, 22 באוגוסט 2016

אל תחפשי עכשיו את הזמן

אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
עכשיו אנחנו חופשיים מחרדות קיומיות
עכשיו אנחנו יכולים למות בלי לפחד
החיים לוקחים אותנו אל מקום מעט שונה, שם כבר נסתדר

בין הגבולות והפחדים
משהו אמיתי מתרחש
אל תנסי להמעיט בערך של הדברים
אנחנו הרי כבר לא נשתנה
גם אם נדע כיצד להילחם בפרטים הקטנים

אל תתני לעצמך סיכוי להימלט
אל תחפשי עכשיו את הזמן
הטמנו אותו עמוק
במקומות בהם אנשים מטמינים דברים
שאין להם ערך, אין בהם כוונה

אם נעצור עכשיו את הקסמים
לאן זה יוביל אותנו, מקומות נטולי אור
זמנים קשים שלא הצלחנו לעצור
אל תחפשי אותם כעת
הטמנו אותם במקומות אליהם לא נחזור

אנחנו יכולים לראות את האבק שעל פנינו
פעם היינו משהו, היינו מישהו
היום אנחנו עוברי אורח ברחוב של חיינו
אנשים באים והולכים
אנחנו יושבים בכניסה ומחכים 



אל תחפשי את הזמן שעבר, הוא כבר נעלם

יום שלישי, 9 באוגוסט 2016

מכבה את האור

את מכבה את האור
משאירה אותי בחושך
הדלת נעולה, החלונות סגורים
אף אחד מאיתנו לא יכול להתחבא מאחורי המילים

ברקע קולות של מוזיקה אחרת
לא הכרנו את הצלילים
הלהקה הפסיקה לנגן
לא ידענו איך זה מרגיש כשזה כאב בחזה

את מכבה את האור
ולא מתקרבת
אולי את מבקשת ממני לרקוד
עוד קצת וזה יחלוף

על השולחן כוסות מערב אחר בו היינו ביחד
תביטי עלינו, אנחנו לא נואמים בחסד
לא יודעים איך לתפוס את הרגע מבלי להישאר חשופים
אז אל תבקשי ממני ללכת לרגע בשביל לחזור קצת אחר

את מכבה את האור
אני נשאר על הספה
בלי מילים, בלי מטרה
כל כך הרבה זמן עובר, עד שזה מתחיל להרגיש מכוון 


אחרי שאת מכבה את האור, הכל כבר הופך להיות שונה, אחר

יום ראשון, 31 ביולי 2016

גיטרה

בואי תתני לגיטרה לנגן
ובסוף היום כשכולם ילכו לישון
תישארי קרוב, אולי זה יעזור
לא יכול לכתוב יותר את הזמן

אל תנסי לפתות אותי עכשיו
הגיטרה הזאת, לא תנגן את עצמה
מילים ועוד, בסוף נשארים לבד
אולי טעינו בברירה

תישארי את הגיטרה בצד
היא תנגן בלי כוונה, תשיר בלי הפסקה
תיילל אותנו לאט
מילים ושקרים, לא תמיד יכול להבדיל


אין לו משמעות לשיר, רק שלוש בתים

יום רביעי, 20 ביולי 2016

נערה עם אופניים

איפה את, נערה עם אופניים
משכת אותי כל הדרך
עד שנעלמת
אולי ראית שאני יכול לעשות את זה בדרכי

איפה את, נערה עם אופניים
השתחררנו מהחדרים, יצאנו מהכלובים
עכשיו הדרך חופשית
אנחנו יכולים להיות שוב פעם אנשים שלמים

עומדים זקופים
תנועה אחת ועוד אחת
מתקרבים לעיקר
אולי נעצור לפני שיהיה מאוחר

איפה את נערה עם אופניים
ראיתי אותך מדוושת לפניי
הסיבוב היה מפותל
לעיתים מישורי, לעיתים העלייה הביאה איתה ירידה

יכולתי לראות את הקצה מתקרב
יכולתי לראות אותנו בורחים
בזמן ההוא, מול מגע אחד
הכל פתאום נשכח

נערה עם אופניים, איפה את עכשיו
השביל עוד מעט נגמר
אני אמשיך אל מקום אחר
מקווה לראות אותך לפני שכל זה ייעלם



נערה עם אופניים נסעה לפניי בשביל, משכה אותי כל הריצה, בלי שהיא יודעת את זה

יום ראשון, 3 ביולי 2016

שום דבר כאן לא מובן מאליו

דברים נופלים מהידיים
העור נקרע מהגוף
העיניים לא רואות
משהו אמיתי מתרחש בחוץ

פחד הוא דבר חזק אמרתי לך
אי אפשר להתגבר עליו בלי להילחם
הלכתי לפינה, ניסיתי לשבור את כל מה שאני אוהב
רציתי להישאר קרוב בשביל לשרוד עוד יום אחד

אני מוכן לצאת החוצה,
אל המרחב האסור
מביט בעיניים שלך ויודע
מותר לוותר אך אסור להיעלם, אסור לברוח מפה

אני אוהב כשאת צוחקת
אוהב כשאת מספרת לי סיפורים
חלומות גדולים נעים בינינו
כמו בהתנגשות של קרחונים

הפחד הוא דבר חזק
ייקח אותו לאן שאנחנו רוצים
אם נשרוד הלילה, נצליח גם מחר
אני מבטיח לך דברים שאין להם בסיס

אורות מאפילים עלינו
כוחות חזקים מנסים להזיז אותנו
אם נלחם אז נצליח, אם ניכשל אז נברח
שום דבר כאן לא מובן מאליו



אם מה שעוזר לנו לשרוד, הוא מה שמחזיק אותנו, אז נילחם עליו

יום שני, 13 ביוני 2016

להשיל פצעים

משיל מעצמי עכשיו את הפצעים שנותרו בי
דרך ימים שלא הצלחתי לתלוש מיומן ישן
ואת עומדת כאן מולי
מבקשת להחזיק אך שומטת
לכל אחד מאיתנו יש את הנסיבות שלו לאבד את הדרך

אני רוצה לספר לך משהו קטן
אך מפחד להתחיל משפט
משם הכל הרי מתגלגל
אל שאלות בלי תשובות
ספקות ופחדים שמחזיקים אותנו בקושי רב

במה אנחנו רוצים להאמין
משיל מעצמי עכשיו חרדות ישנות
בעזרת המבט שלך, כשאת נוגעת זה כבר יותר מדי
לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות
ילדות שמתעקשת לא להיעלם מהלוח

שם, מול המיטה, אנחנו מבקשים לחזור להיות עצמנו
להיות שוב שלמים
כאילו פעם היינו, ומאז הדברים רק נעלמים
את לא אומרת לי מילה
מפחדת להסתבך, אני לא משאיר לך הרבה ספק

משיל מעצמי פצעים ישנים
ימים שנתלשו מיומנים
שוב פעם כתבתי לך שיר
ניסיתי להקפיד על המילים
אך בסוף אשרוף את הכל, ואת תישארי לצפות

כל אחד מאיתנו בוחר את הדרך שלו
געגועים שלמים אף פעם לא נפרסים
כדורים עפים סביב
יום אחד נצליח להבין
את ההבדל שבמחיר



עוד אחד מהרבה שירים על פצעים וכאבים