לא הגענו לכאן במקרה

ובאמצע הדרך, כשהרדיו הפסיק לנגן שירים

עצרנו את הרכב וירדנו

הבטנו סביב, על הרים שמאפילים על חופים קרובים

אנחנו לא הגענו לכאן במקרה

לא ביקשנו להיות ניצולים

לא ביקשנו שמישהו ייגן עלינו

ראינו מרחוק את החיילים, מסתדרים בשורות

המספרים עלו, ואנחנו לא יכולנו לעשות את החישובים

עוד מעט נרגיש את זה שוב

כמו דקירה של מחט בלתי נגמרת

התמונות צפות באוויר, אנחנו יכולים רק להסתכל עליהן

מקווים שמישהו יעיר אותנו, במקום זה ביקשו מאיתנו להתקדם מהר יותר

הרדיו הפסיק לנגן שירים

המילים הפכו לא חשובות

את לא התפללת יותר, ואני לא אמרתי דבר

לא הגענו לכאן במקרה, אל חופים נטושים וציפורים שנודדות בין ההרים  

פתאום נעלמו החיילים, נעלמו גם הילדים עליהם הם שמרו

נשארנו לבד מול הרים גבוהים שהאפילו על החופים

מבקשים מאיתנו לא לראות את האופק

הרי לא הגענו לכאן במקרה

הקווים התפוגגו

לא נשארו סימנים

אותות האזהרה שיצרנו עדיין מגנים עלינו

מי יספר לנו שזה לא אמיתי

ובינתיים מה?

הרדיו הפסיק לנגן שירים

אז נשארנו לבדנו מול הרים שחוסמים את האופק

יכולים להתנחם שלא הגענו לכאן במקרה 

לא הגענו למקום הזה במקרה

מול הרדיו

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו מול הרדיו 

מקשיבים לשירים, שכחנו את המילים שלהם

פתאום אנחנו מביטים במראה

ולא מזהים יותר את הפנים שמביטות אלינו

כל התמונות פזורות עכשיו על השולחן

פעם היינו נשרפים בלילות

היום אנחנו מתעוררים לפני עלות השחר

עם התלבטויות שחותכות אותנו בקצוות  

אי אפשר עוד להבין איך זה נגמר

אנחנו רק מנסים להשלים פערים

שלא נצא מהמשחק בבת אחת

לפני שייגמר הסיבוב האחרון

פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו עם מחשבות לא תלויות

נגיעות שלא ידענו להגדיר

אנחנו לא יודעים אם אנחנו שמחים, אולי רק נאחזים  

הדלת כבר פתוחה, מתי נעשה את הצעד הבלתי נמנע

פעם ידענו לצאת למסעות, טיולים בגבולות של העולם  

אי אפשר לשכוח לאן הגענו

היום אנחנו חוזרים משם

עייפים מזיכרונות

כל מה שאנחנו מבקשים זה לצלול במים עמוקים

לא להקשיב לרעשי הרקע

אולי אנחנו יודעים את מה שמעולם לא הסכמנו להקשיב לו

ואולי זו רק טעות של הזמן, אז איך יכול להיות שאנחנו כאן עכשיו 

פעם היינו אחרים והיום אנחנו מה?

קראנו בספר

וקראנו בספר ההוא על כל הדברים שלא עשינו וכבר לא נעשה

לא היו לידינו מראות שייראו לנו איך אנחנו נראים באמת

יכולנו לזכור את המבט, לדמיין את הידיים

אך יש דברים שאי אפשר להבין  

עבר כל כך הרבה זמן מאז

והיום אנחנו רחוקים מקו החוף

אך אנחנו לא מפליגים לשום מקום

פעם עוד ידענו לזהות את כיוון הרוח, ידענו עד לאן היא תנשב

השיער כבר הלבין, המחשבות הצטננו

החלומות הגדולים נפלו במספרים

נשארנו רק עם הספר והדמיון

את כל השאר נשחרר כשיחלפו הימים

אין כאן מחילה על הדבר האמיתי

אין כאן תשובות לשאלות שלנו

אנחנו לא מחפשים הרבה

רק משהו שיעצור את המחוג לפני שנשקע

קראנו בספר אך לא למדנו שום דבר

אין כאן מראה שתציג אותנו לעצמנו כמו שאנחנו

הרי מי אנחנו בכלל?

שיער לבן, חלומות גדולים, ילדים שאינם, מבוגרים שלא עשו את הצעדים הראשונים

ועבר כל כך הרבה זמן

לא ברור ממתי, לא ברור לאן

הרוח כבר חלפה, הסירות נעלמו

קו החוף לא קרוב, אז למה שלא נשוב? 

ואולי לכל אחד יש ספר משלו, בו הוא קורא את הסיפור שלו

כמה שעות לפני שנעזוב את העיר

נשארו לנו כמה שעות לפני שנעזוב את העיר

הבטחתי לך שיום אחד עוד נחזור

גדולים יותר, חזקים יותר

הבטחתי אבל ידעתי שאין לנו סיכוי

ראינו כתובות על קירות

שחורים ולבנים, שום דבר לא נכון

המילים לא נכנסות לשורות

השורות לא חוצות את הקיר

נשארו לנו רק עוד כמה שעות לפני שנעזוב את העיר

הכל מוכן, גם הסיפורים שנספר

אין לנו יותר מדי רשימות, אין לנו יותר דברים לקחת

הבטחתי לך שנחזור אבל אני יודע שאין לנו סיכוי

כותב מילים בלי כוונה

הייתי רוצה לספר סיפור

אך יש מטוס גדול שממריא

ואני מחמיץ עוד הזדמנות

את לא מביטה בעיניי

אני לא יודע מה את לוחשת לעצמך

גם את החלומות את כבר לא מספרת לי

אולי את לא רוצה לעזוב, אולי את לא רוצה להישאר

כותב מילים במנותק מהסיפור שלנו

יש לנו עוד כמה שעות לפני שנעזוב את העיר

היא תישאר גם אחרינו

אני לא בטוח שנחזור, אך אני רוצה להאמין שאני יכול להבטיח לך 

רגע לפני שעזבנו את העיר, כתבתי לך את זה 

ג'אז

הלהקה התחילה לנגן

צלילים בלי קול

ובשקט שניסינו לייצר

זה היה הרבה יותר ממה שיכולנו לצפות

כל הלילה שמענו את הג'אז

כמו אז כשהיינו צעירים

כשניסינו לחפש צלילים חדשים

אז תמיד חזרנו אל תחנות ברדיו

משקאות רצו מיד ליד

אנחנו ישבנו בפינה

שמענו את הגיטרה מייללת וצורחת

התופים באו לעזרתה

עוד מעט, כשהכל ייגמר

נלך ברגל אל התחנה

שם אנשי הלילה מבלים שעות נוספות

לא דופקים כרטיס, לא משאירים דבר לזיכרון

והכל עמום, הכל מעורפל

אני מצלם בשביל שנוכל לסדר את התמונה

כמה שירים אפשר לכתוב

על מציאות שמתרחקת ודמיון שמתרחב

כל הלילה הקשבנו לג'אז הזה

הקלידן דפק שם סולו

מלצרים ומלצריות עברו משולחן לשולחן

ואצלנו הכל היה כמו במקרה

עוד מעט נחזור לחדר

הג'אז הזה לא ייעלם

הוא לא יתפשט מעצמו

רק יתפתל בתוכנו עד הסיבוב הבא שלנו

זה כמעט אמיתי, זה כמעט קרה

הזמן והמחיר

עלינו לאוטובוס הראשון

אנשים הניחו את המזוודות מעל המושבים

הבטנו עליהם, זרים מוחלטים

לא רצינו מהם דבר, הם לא ניסו להשאיר לנו רמזים

כשהזמן כבר לא עומד לצידנו

רצינו רק להאמין שנדע

מתי הכל יהיה טוב באמת

ומתי נצטרך לברוח מכאן

אנחנו לא צריכים שילוט בשביל לדעת

את המחיר שנבקש לשלם

כאן באמצע החיים זה נראה מובן

מבט אחד מספיק לנו בשביל להבין

אנשים זרים עלו וירדו

הם כמונו, לא היו צריכים שלטים

בשביל לדעת את המחיר

כשהלב נשבר

כל אחד מבקש משהו להאמין בו

כל אחד זקוק להגנות

אנחנו נוסעים עם אנשים זרים באוטובוס

ומקווים שהדרך תישאר פתוחה

ירדנו בתחנה שלנו והמשכנו

אנשים לא ידעו להסביר, לאן אנחנו נוסעים

הלב נשבר כבר מזמן

לנו נשארו רק טיפות קטנות להמשיך איתן

על כל מה שנשאר ואבד לנו 

מנהטן

את נשארת במיטה כשאני יוצא מהחדר

מסתובב לבדי ברחוב קשוח ממלחמות עם סיסמאות נבובות

לא יכולתי לעמוד מול הקור הזה

לא היה לי מקום מפלט אחר להיות בו

חיפשתי סימנים של חיים, משהו שאני מכיר

צעדתי בלי מטרה ובראש רצו אצלי תמונות מימים נשכחים

זוכר את המילים של השיר, לפחות את מה שאני זוכר

נכנסתי לסופר שם עבדה בחורה מארץ אחרת, קניתי לך קפה לבוקר

אצלי החלומות כתובים ברשימות ארוכות

אך את עושה את זה טוב ממני

לא הייתי יכול לעשות את זה אחרת

לא הייתי מסוגל לגרום לך להשאיר בי סימנים

גם אני עמדתי במנהטן והבטתי סביב

לא האמנתי שזה קיים, לא זכרתי שאלו מילות השיר

את נשארת בחדר עוד הרבה זמן, מנסה להתארגן

ואני חזרתי קפוא, בטח לא שלם

זוכר שאמרת לי

אני רוצה להיות אמיתית

ואת, את המציאות הכי קרובה לחלום

והחלום הכי גדול שיכולתי להגשים

גם אנחנו רצינו לעזוב

אך לא הספקנו להגיע אל השער בזמן

היינו יכולים להספיק יותר אם לא היינו מוותרים לעצמנו

אך אז, האם היה לנו על מה לכתוב ועל מה להצטער כשיהיה מאוחר מדי

תביטי עלי, עומד באמצע העיר

מנצח לא פחות מאשר מפסיד

קניתי לך קפה שיהיה לך משהו להתחיל איתו את היום

משהו כזה, את אומרת, מנצח את הכל

חודש במנהטן, זה הרבה, ואנחנו לא רוצים לעזוב